קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
באופן כללי, ההתפתחות היא תהליך של התרחבות והתכווצות, בדומה לנשימה, שילוב בין שני הכוחות הללו. הם מנוגדים זה לזה, ויחד עם זה, נמצאים בהרמוניה הדדית.
אותם מנגנוני הטבע פועלים גם ביחסים בין אנשים. גם אנחנו מרגישים בינינו התרחקות והתקרבות, התקררות והתלהטות רגשות.
בצורה כזאת אנחנו עוברים אותן צורות התפתחות כמו היקום אבל בדרגת מודעות גבוהה יותר, וכמובן, שאנחנו לא יכולים "להתמסר" רק לידי כוח אחד, כפי שאנחנו לא יכולים לחיות רק על שאיפה או רק על נשיפה.
החיים הם ניגוד בין הפכים. אם הכול טוב ויפה, אם מתיקות אינה מלווה בקמצוץ של פלפל, של מרירות, אנחנו מאבדים את הטעם ואת התחושה. וזה בלתי נסבל. רק שילוב בין שני הכוחות, החיובי והשלילי, נותן לנו הרגשה נכונה, ורק ביניהם אנחנו מרגישים את "ניצוץ" החיים. אחרת הכול נעלם, מתמוסס בתוך חדגוניות.
שאלה: כיצד הכוחות הללו, תהליכי ההתרחבות וההתכווצות מקבלים ביטוי בהיסטוריה האנושית?
תשובתי: מצד אחד, אנחנו מתפזרים על פני כדור הארץ, נפרדים, מתרחקים, שונאים זה את זה, נאבקים האחד נגד השני. אנחנו פורצים את הגבולות, את המגבלות המקובלות שקודם התאימו לנו, אנחנו לא רוצים יותר לשמור עליהן, מפרים הסכמים, בריתות, חוזים, ועל ידי זה אנחנו משתחררים, נפטרים מהתחייבויות.
הכוח שדוחף אותנו להתרחבות הוא האגו שלנו. ככל שהוא גדול יותר, כך אנחנו מוכנים פחות להיות קשורים למישהו בתנאים כלשהם, לא מוכנים להתחייב כלפי מישהו.
ומצד שני, פועל עלינו כוח ההתכווצות, שמוצא את נקודות המגע, ההתאמה. וכשאנחנו מרגישים צורך בקרבה, כשאנו זקוקים אחד לשני, אנחנו מתחברים, מתקבצים.
אבל קיימת גם אפשרות הפוכה, כאשר כוח ההתרחבות פותח את ליבי כלפי כל העולם, וכוח ההתכווצות נובע מתוך האגו ומאלץ אותי להפיק תועלת אישית מתוך הקשר עם הזולת.
הכול תלוי בנקודת המבט שלנו, האם יסודה בכוח הטוב או בכוח הרע. חשוב לאזן בין שני הכוחות הללו.
אבל, בכל מקרה, דווקא החיבור ביניהם מוליד בנו את הרגשת החיים. לכן, חשוב לאזן את שני הכוחות הללו כדי שביחד הם יפעלו בכיוון הנכון.
למשל, אנחנו נוטים לדמיין את חיי הזוגיות כ"זוג יונים". אבל העולם האמיתי בתוך המשפחה נבנה גם על סכסוכים, על ה"פלפל", שבלעדיהם הזוגיות הייתה הופכת לחסרת טעם, וגם על ה"שמן" שחייבים להוסיף ל"מדורת האהבה".
לכן, חייבים למשוך לפעולה את שני הכוחות שמובילים למטרה אחת. השילוב ביניהם צריך להתבסס על איזון כדי להפיק תועלת מרבית מהפעולה המשותפת.
שאלה: כיצד האנושות יכולה לבנות את האיזון בין שני הכוחות ולשמור עליו?
תשובתי: עלינו לקבוע מטרה אחת משותפת לשני הכוחות. בעיקרון, אלה כוחות של השפעה וקבלה, משיכה ודחייה. לא משנה באיזו רמה או באיזה תחום מדובר: מכאניקה, חשמל, ועוד.
אבל עכשיו אנחנו דנים על הכוחות שפועלים בתוך האדם ובין האנשים ברמה הרגשית. בהתאם לזה עלינו לאזן את כוח האגו שלנו על ידי כוח הנתינה האלטרואיסטי.
במקור שולט בנו כוח הקבלה. אנחנו רוצים למשוך את הכול לטובתנו. ואפילו יותר מזה, העיקר שהאחרים לא ייהנו. זהו המצב ההתחלתי, ומתוכו אנחנו צריכים למצוא אפשרויות לאזן את הכוח הרע.
כך אנחנו נגיע למערכת שבה כל אחד נמצא באיזון פנימי כתא בריא, וביחד התאים הבריאים יכולים להיות בהשלמה הדדית ובדאגה לאחרים. ואז אנחנו מסוגלים לקחת ולהעביר משהו לטובת הסביבה כדי להביא לה תועלת.
כך אנחנו בונים גוף כללי שבו כל החלקים קשורים בצורה אינטגרלית. אנחנו מולידים "גוף" חדש, חיים חדשים ברמה האנושית, מעל הדומם, הצומח והחי. כלומר, דרגת ה"אדם" היא לא צורתנו הנוכחית. נכון להיום, אנחנו נמצאים בנקודת הפסגה של דרגת החי. וכאשר אנחנו נצליח לבנות מערכת נכונה, היא תיקרא "אדם". מכיוון שהיא כוללת בתוכה שני כוחות שנמצאים באיזון ביניהם, לכן אנחנו נתחיל להרגיש את הטבע לעומקו ולרוחבו.
שאלה: מה חסר לנו, נכון להיום, כדי להרכיב את המערכת בדרגת "אדם"?
תשובתי: חסר לנו כוח ההשפעה. בנו פועל רק כוח הקבלה. ועכשיו, ביציאתנו מתוך דרגת החי, אנחנו ממשיכים את ההתפתחות כבני אדם שמפתחים בינינו רק את כוח הקבלה. כל הנתינה היא רק כדי לקבל עוד יותר. אחרת אנחנו לא מסוגלים לתת. כלומר, אצלנו הכול מכוון לקבלה ישירה או סמויה. כוח הקבלה מניע את הכול, וכוח ההשפעה אינו קיים בנו.
אם אנחנו נמצא שיטה לייצר את כוח ההשפעה בינינו כדי לאזן את כוח הקבלה, אז האיזון בין שני הכוחות יוליד יצור חדש שנקרא "אדם". היצור החדש יצמיח בנו מודעות חדשה, הרגשה חדשה על בסיס שני החלקים ויאפשר לנו לעצב מערכת נתינה על פני מערכת הקבלה. כאשר אנחנו נבנה את שתי המערכות הללו, אנחנו נרגיש דרגת טבע עליונה, דרגת "אדם".
נכון להיום, אנחנו עדיין לא נמצאים בה, כי חסר לנו החצי השני, כוח הנתינה. וכתוצאה מזה, אנחנו לא יכולים להיות קשורים באמת ונמצאים כמו "אגוזים בשק" שכל אחד מהם רוצה לברוח, והדבר היחיד שמחזיק אותם הוא רק הלחץ החיצוני.
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 309, 02.03.2014
ידיעות קודמות בנושא:
סתירה שמביאה לאיזון
בין פלוס ומינוס
כוח, שאותו צריך להפיק מ"אין"
