שלווה היא רק חלום

שאלה: איך אפשר להפסיק לקנא באלה שחיים הרבה יותר טוב אבל אינם רוצים לשמוע, לא על חכמת הקבלה ולא על העבודה הרוחנית?

תשובתי: איני מתאר לעצמי חיים שלווים. אני כבר בן 70, בפנסיה, אבל למה להירגע…?! ומה הלאה? אם כבר הולכים למות, אז אין מה לעשות. אבל אם רוצים עוד לחיות, אז איך? לעזוב את משמעות החיים, לא להתפתח, לא להשיג, לא לגדול כאדם? צריכה להיות מידה של כבוד עצמי כלפי עצמך. אני אדם או בהמה?

שאלה: כלומר עבורך החיים מסתכמים בחיפוש תמידי?

תשובתי: אני חושב שלא רק עבורי. לאדם צריכה להיות סביבה טובה, שתכוון אותו לזה, תתמוך בו, תסכים איתו. אז יהיה לו מעניין, נעים, הוא באמת יתחיל לעשות משהו משמעותי בחייו.

שאלה: חובב-דייג, לשבת לדוג עם עלות השחר אתה כבר לא תהייה?

תשובתי: פעם ניסיתי להתחבר ולהצטרף לזה. היה לי חבר, שמאוד אהב לדוג ונסענו לא פעם ביחד לדייג. אבל לא מצאתי בזה שום דבר אישי לעצמי.

שאלה: האם אפשר לשלב?

תשובתי: אפשר לשלב הכול. השאלה האם האדם מוצא בזה שלווה? אני לא מצאתי. אני מאוד אוהב מוזיקה, סרטי קומדיה טובים ושנונים, בדיחות מבריקות, אוהב ללמוד ולדעת כל דבר חדש. ביקרתי בהרבה מקומות בעולם, זה מעניין אותי. למרות שמצד שני, העולם הזה, הוא כמו נקודה שנעלמת על הרקע של חכמת הקבלה. העיקר, שלאדם נשארת איזו מטרה שמובילה אותו קדימה והוא גדל. כדאי לעשות זאת מפני שבכל מקרה נהיה חייבים לבצע את תוכנית הבריאה.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 13.3.2016