קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תקציר השיעור:
כשאנחנו חושבים על מהות קיומנו, עולה השאלה, לשם מה ברא הבורא מערכת כל כך מסובכת של היקום ובתוך המערכת הזו את האדם הקטנטן והאפסי? למה ל"גרגיר קטן ביקום" דרוש עולם ענק כזה?
החוכמה של מחשבת הבריאה מסתכמת בהבאת האדם ממצב של אפסיות, מצב פגום, למצב של הידמות מלאה לבורא, הידמות לגודלו, לשלמותו, לידע ולכוחו של הבורא. כל העולמות נוצרו כדי שהאדם יעריך את מחשבת הבורא ויתמזג איתו בהנאה ובאהבה אחת.
הדרך שלנו לרוחניות מורכבת מכמה שלבים:
- הכרת הרע של האגואיזם במצב של הסתר.
- התעלות מעל האגואיזם, כלומר המתתו והשגת תכונת ההשפעה.
- תיקון האגואיזם או "תחיית המתים".
כל העבודה שלנו מסתכמת בניצול נכון של הטבע שלנו – האגואיזם, כך שעל ידי התעלות מעליו, אנחנו בונים עולם של השפעה.
כשמתגלים באדם רצונות גדולים, הבאים ממערכת עולמות הטומאה, הוא מתחיל להבין שהוא חייב לקלוט לתוכו את כל העולמות הללו ולגלות אותם בתוכו. בתוכו מתעוררים רצונות אגואיסטיים אינסופיים לנצל את הבורא, כדי שישרת אותו בשליחויות כמו "דג הזהב". רצונות כאלה מתעוררים בכוונה, כדי שניתן יהיה לשנות אותם מקבלה להשפעה: לא לנצל את הבורא לתועלת עצמית, אלא לשנות ולהתאים את עצמי למענו. שינוי הרצונות האגואיסטיים, המופנים לבורא, לאלטרואיסטיים, זו מהות העבודה הרוחנית שלנו.
וידאו
אודיושיעורים קודמים על מאמר זה בפוסט שיעור וירטואלי 5/7/09
