הכנה לשיעור
חלק א': "כתבי רב"ש", כרך א' (עמ' 748), מאמרי "שלבי הסולם", שנת 1988 (תשמ"ח), מאמר ל' "מה לדרוש מאסיפת חברים"
חלק ב': "זוהר לעם", "הקדמת ספר הזוהר" (עמ' 11), מאמר "אותיות דרב המנונא סבא", אות ל"א
חלק ג': "כתבי בעל הסולם" (עמ' 482 ), מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"
קיצור משיעור הקבלה היומי:
[audio:http://files.kabbalahmedia.info/audio/heb_o_rav_2013-05-28_program_lesson-summary.mp3] להורדה: אודיו
כשאני מתוסכלת בעצמי – עוד יש לי קצה של ביטחון והכרה על בסיס עבודה הפנימית מהעבר..
אבל כאשר רואים תסכול של חברים (בקבוצה למשל) בעקבות כל מיני מצבים שמתגלים:
מאיפה לסחוט את הכוח ויכולת לעזור להם ?? !! כשזה כל כך לא תלוי בי ! (וכל כך כן – מצד שני..)
תפילה?
שוב – כלפי עצמי, אני מוכנה גם לטעות בכוונה בהתפילה או באופן הביטוי שלה.
אבל כשזה כלפי החברים – מרגיש שעדיף לא לנסות אפילו מהפחד להכשל (באותה התפילה)
מרגיש שה"דרישה" מחפשת ביטויים אחרים וכל האפשריים, במקום. או בנתיים ?!
מה לעשות, כדי גם לא לאבד זמן יקר?
ואז גם לא את החברים היקרים..?!