דף הבית / חכמת הקבלה / שורשים רוחניים / שיטת ההתעלות מיועדת לכל האנושות

שיטת ההתעלות מיועדת לכל האנושות

thumbs_v_nebe_100_wp.gif

שאלה: מה מקור החגים היהודיים על פי הקבלה?

תשובה: המקור והסיבה לכל החגים היהודים הוא בכך שבעבר, בתקופות הקודמות, העם שלנו היה במצבים הרוחניים המסוימים האלה שהיום נקראים "חגים". בדיוק את זה אנחנו חוגגים. ובמיוחד את חג מתן תורה – שהוא החג של יציאה מהגלות הרוחנית (כמו בזמנו ביציאת מצרים) אנחנו חוגגים בתקווה לעלות בחזרה למדרגות הרוחניות האלה, ולקבל כמו בזמנו את התורה – את שיטת העלייה מעל האגו שלנו (מהר סיני – הר של שנאה) לאהבה לזולת. אבל לא רק על ידי היהודים בלבד אלא על ידי כל האנושות.
***

שאלה: בספר "חכמת הקבלה וספר התניא" כתוב, שאם תגיע הידיעה על אודות שיטת התיקון להמונים, ידיעה זו לבדה תספיק כדי להביא לשינוי.

תשובה: את הספר לא קראתי, אבל בוודאי שההבנה שלנו בנחיצות התיקון, והסכמה עם הבורא שיתקן אותנו, מספיקה כדי שבעולם הכול יהפוך מרע לטוב.
***

שאלתה של איילת: האם התיקון הוא לא רצון לתיקון?

תשובה: מספיק לנו רק הרצון לתיקון (מ"ן). התיקון בעצמו מתרחש על ידי השפעת האור (אור מקיף) על האגו שלנו. אבל הרצון להיתקן צריך להיות שלם: עם הבנה מה משמעו של ה"תיקון" – כאשר בתוכך דוחפת אותך רק אהבה לכולם, שזו ההשתוקקות היחידה שלך, ואתה לא רוצה שום דבר אחר!

2 comments

  1. זהר ויצא/סתרי תורה/ אות טו

    טו) ושירותא דאיהו אמר וכו': ומה שהוא אמר בהתחלה סוד השמש,  דהיינו מה שהתחיל הספר בהכתוב, וזרח השמש ובא השמש (כנ"ל באות י"ג) הוא, מפני, שהוא הבל המקיים את העולם, והוא סוד להביא את האדם בתוך האמונה העליונה של הקב"ה, כלומר שיזכה למוחין העליונים דבינה, שנקראת אמונה העליונה דקב"ה, וע"כ כל מה שהיא מתחת המדרגה הזאת, דהיינו מתחת השמש, אינו סוד האמונה, כלומר שאינו מן הקדושה, וע"כ כתוב ואין יתרון תחת השמש, וכתוב בכל אשר נעשה תחת השמש, כי מתחת זו, אין צריכים להדבק.

  2. ברכת שלום על התורה/רב"ש/פרשת נצבים/ מאמר רסו

    הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת (כט, כח)

    על דרך הרמז יש לפרש: ענין נגלה נקרא בחינת המעשה, ונסתר נקרא הכוונה. והכוונה, שהיא הסיבה המחייבת אותו לעשות את המעשה, זה נסתר מאנשים, שאין אדם יודע מה שבלבו של חברו. ואפלו אדם אצל עצמו גם כן יכול לרמות את עצמו בענין הכוונה, שהוא חושב שהסיבה המחייבת אותו לעשות את המעשה היא בחינת לשם שמים, ויכול להיות שבאמת תועלת עצמו היא הכוונה המחייבת אותו לעשות את המעשה. לכן נסתר מרמז על הכוונה.

    ובזה יש להבחין ב' בחינות: א) בחינת הכלל. ב) בחינת הפרט. כי בבחינת הכלל חושבים בעיקר על המעשה, ואל על הכוונה, כי לא יכולים לחייב את הכלל לכוון בשעת מעשה את הכוונה האמיתית. מה שאין כן בבחינת הפרט מדברים בעיקר על הכוונה. לכן יכול להיות שמבחינת הכלל הוא צדיק, אבל בבחינת הפרט הוא רשע. ועל זה יכול לומר: "אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך, כרשע", בבחינת הפרט, שהוא צריך לכוון שיהיה בלתי לה' לבדו, היינו שלא על מנת לקבל פרס – הוא עדיין בבחינת רשע.

    וכשהאדם רואה שבבחינת הנסתר הוא רחוק לגמרי מהמטרה, אין להתייאש, אלא צריך להאמין ש"הנסתרות לה' אלוהינו", פירוש, שחלק הנסתר הוא יתן. ואנחנו צריכים לעשות את החלק הנגלה, פירוש – המעשים, כמו שכתוב:"והנגלות לנו וגו' לעשות". ולפי ריבוי המעשים נתווסף עליו צורך להרבה כוונות, היינו לחלק הנסתר. והיות שיש כלל שאין אור בלי כלי, שפירושו רצון, לכן על ידי ריבוי מעשים גורמים ריבוי חסרון, עד שיתמלא לשיעור מסויים, אז – הנסתרות לה' אלהינו. אז הוא נותן את הנסתר. [נצבים תשמ"א]

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest