שיטה אחת עבור כולם

שאלה: מה ההבדל בתהליך החינוך של אדם עם "נקודה שבלב" ובלעדיה?

תשובתי: אנשים מגיעים ללמוד את חכמת הקבלה. הם חושבים שידעו כיצד בנוי העולם העליון: "עתיק", "אריך אנפין", ואז יוכלו לסובב את האורות ולקבל את כל המילוי הרוחני לעצמם. כל אחד מגיע עם כוונה כזאת שחכמת הקבלה תלמד אותם לקבל את האור ולגלות את הבורא. מי לא ירצה דבר כזה?

אבל, אחר כך הם שומעים שצריכים לשנות את עצמם ובהתחלה לא ממש מאמינים בזה. הם חושבים שבינתיים הם ילמדו וזה יעבור. הם חושבים שיש אפשרות לקבל רוחניות בלי לשנות את עצמם. כך האדם בנוי, גם אני הייתי כזה. אבל התנאי הזה בעינו עומד. אז האנשים שאינם יכולים להסכים עם התנאי הזה עוזבים בהדרגה, נדמה להם ש"מתייבש מקורם".

האדם בדק, ראה מה יש כאן והחליט שאין יותר מה לשתות מהמעיין שהתייבש. לכן, הוא עוזב את הלימודים. אני מבין אותם, כי מה התועלת לעמוד סתם ליד ברז מים שלא יוצאת ממנו טיפת מים אחת? אדם מחפש ברז אחר, כי הוא צמא וכועס על אותו הברז שהפסיק לספק לו את כוח החיות, את רוח החיים. כמובן שהוא יוצא מתוך הקבוצה נעלב. ובנוסף לכך הוא חייב להצדיק את עצמו כמו כל אגואיסט רגיל ולהוכיח שהוא צדק כשעזב את המקום ושהמקום החדש יותר טוב.

כשמגיעים ללמוד, חייבים לשמוע בהדרגה שהרוחניות "נקנית" ואתה הוא התשלום הבלעדי תמורת הרוחניות. אז מה יישאר ממך? אותו ה"רשימו", הגֵן הרוחני שעכשיו אתה אפילו לא מרגיש, אבל הוא מושך אותך לרוחניות. ואת כל היתר עליך "לשים על השולחן". עד שלא תשתחרר מזה, אתה לא תיכנס לעולם הרוחני.

האוזן האנושית אינה מסוגלת לשמוע תנאים כאלה. רק אחרי זמן רב האדם מתחיל לשמוע במקצת ולהשלים עם זה. לכן, החינוך הוא אחד – גם לאנשים עם "נקודה שבלב" וגם בלעדיה. בעל הסולם לא כתב מאמרים נפרדים לאנשים עם "נקודה שבלב" ובלעדיה, אלא הוא כתב לכולם. אבל, כל אחד צריך לתפוס אותם בצורה ובדרגה שמתאימה לו, במידה שהוא מסוגל לסבול. וכך כל אחד יתקדם.

אם, נכון להיום, לא מתעוררת "נקודה שבלב", אז היא תתעורר מחר. ומי שהתעורר אתמול, יתכן שיתקרר מחר ובעוד זמן מה הוא יכול להידלק שוב. נאמר "לא ידח ממנו נידח", כי כולם יגיעו למטרה הסופית. אבל, כל אחד עם הדרך שלו שאינה ידועה לנו.

לכן אנחנו מפתחים את שיטת החינוך האינטגרלי, אולם צורתה הסופית עדיין אינה גלויה. הכול תלוי בקשר הטוב בינינו, ביכולת שלנו לעזור זה לזה לבנות את מערכת החינוך הזאת. כי העולם כל כך זקוק לה היום ובקרוב הם יזעקו מחוסר אונים וייאוש.

יהיה ברור לכולם שיש צורך בשינוי, אבל לעולם לא יהיו אמצעים לכך. עלינו לייצר את האמצעים בינינו, בין קבוצת האנשים שמרגישה מחויבות לבנות את השיטה ולהציע אותה לאנושות. כדאי שנדבר על כך בפגישתנו הראשונה.

מתוך שיעור בנושא הכנה לכנס, 30.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הדלתות פתוחות בפני כולם!
החינוך וההשכלה האינטגרליים – זהו המשך של חכמת הקבלה
אותה השיטה, בגישה שונה