שבעה מיליארד עולמות

אנחנו נמצאים בהסתרה כזאת, שבכלל לא מורגשת בנו כהסתרה. אנחנו תופסים את כל המציאות שלנו בתוך עצמנו בלבד, וכל מה שאנחנו מרגישים עכשיו הן התרשמויות בתוך הרצון האגואיסטי שלנו, שלמעשה אינו קיים בכלל! בעולם הרוחני לא קיים מושג כזה של: רצון לקבל שמקבל מילוי לתועלת עצמו. אם הרצון מכוון לעצמו, הוא לא יכול לקבל כלום ונשאר בחושך.

אך הרצון האגואיסטי שלנו נמצא בדרגה כל כך נמוכה ושפלה, שבה אנחנו מסוגלים להרגיש איזושהי מציאות, איזושהי העתקה ממה שנראה לנו כמציאות.

וכשאנחנו מתחילים להתפתח ולהגיע לרצונות גדולים יותר ולכוונות על מנת להשפיע, זה מתבטא בכך שאנחנו מתחילים להרגיש את המערכת העליונה. ולפני כן, כל אחד הוא כמו אדם שאיבד את ההכרה, שמרגיש איזשהו עולם מדומה שבו הוא כביכול נמצא. כמו שאנחנו מרגישים לפעמים כשאנחנו חולמים.

וכשאנחנו מתעוררים ומתאוששים, הרצון לקבל שלנו כבר נמצא בדרגה אחרת ובכוונה על מנת להשפיע. וכך אנחנו מתחילים להגיע להכרה שאנחנו מרגישים את הכול בתוך הרצון שלנו, ומחוץ לו אין כלום. וגם כל מה שהרגשנו קודם לכן, כשהיה נראה לנו שהעולם נמצא מחוץ לנו – גם את זה הרגשנו בתוך הרצון לקבל.

גם את העולם הרוחני אנחנו משיגים בתוך הרצון לקבל שלנו. כל הדומם, הצומח, החי, כל בני האדם, כל העולם הגדול הזה עם כל מה שמתרחש בו – אלה רק שינויים ברצון לקבל שלי, שבגללם נדמה לי שהעולם משתנה.

אני מגלה את הנשמות האחרות, כלומר את הרצונות של האחרים, כדי שאני אוכל להתחבר אליהם בכוונה על מנת להשפיע, ואז הם יהפכו לחלקים שלי, שלפיהם אני אוכל למדוד עד כמה אני נמצא בהשפעה. בכוונה יש לי את הערפול הזה שמונע ממני להרגיש שהם קשורים אליי, ואני משתדל לקרב אותם ולהרגיש אותם יותר ויותר קרוב, כחלק בלתי נפרד ממני. אם אני משתדל בצורה כזאת לקרב לעצמי את כל המציאות שנראית לי כחיצונית – אני אתקן את הכלי שלי בכוונה על מנת להשפיע.

ככל שאני מקרב לעצמי את הכלים החיצוניים: הדומם, הצומח, החי והמדבר, וככל שאני מחבר את כל הכלים הפנימיים והחיצוניים לגוף רוחני אחד שמורכב מ"מוח", "עצמות", "גידים", "בשר" ו"עור", או מ"שורש", "נשמה", "גוף", "לבוש" ו"היכל" – כך אני מודד את ההתקרבות שלי לאמת. הרי למעשה אין אף אחד חוץ ממני. אני מרגיש בתוך עצמי את כל המציאות ובונה את הכלי שלי כך שארגיש בתוכו את הבורא.

אני צריך לחבר את כל החלקים, עד שכולם יתחברו "כאיש אחד בלב אחד" וכל האנשים שהיו נראים לי כזרים יהפכו לחלק של הנשמה שלי. כך כל אחד מאיתנו מתקדם ובכלל לא מפריע לאחרים. כל אחד בונה את העולם שלו במישור שלו, בחתך שלו, כשהוא משיג את העולם כעולם הפנימי שלו. והבורא ממלא את העולם הזה. זה סימן שהאדם נמצא בדבקות באור, בבורא שממלא אותו.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 12.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מתוקן = מאוחד
פאזל של 7 מיליארד חלקים
גדול פי 613 מאין סוף