דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות, 30.06.2013

שאלות ותשובות, 30.06.2013

תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג

שאלה: אנחנו נדחפים לדרך הנכונה בעזרת מכות, שמגיעות בעיקר מאנשים אחרים. אבל גם אני פוגעת באנשים, כלומר, אני נשק בידי הבורא כלפיהם, ואם אני לא הייתי פוגעת אז האדם לא היה מקבל דחיפה. אני לא עושה זאת בכוונה ולא רוצה לדחוף אותו, אבל כאשר מגיע שלב של "הכרת הרע" אני נדהמת מהעובדה שאני כזאת. או שאולי זה נכון שאני כזאת ועליי להתנחם בכך שזה נחוץ לאחרים?

תשובה: ייסורים ומכות אינם דוחפים את האדם לתיקון. רק האור העליון מוליד את ההשתוקקות אליו. והמטען השלילי שהצטבר באדם אחרי ייסורים רבים יכול להיות מכשיר תהודה שיגביר את ההשתוקקות החדשה לתיקון שניתנה מלמעלה, יגביר את המחשבות בנוגע לחיפוש השיטה שמובילה אל האושר.

לכן, לא נכון לומר שעל ידי גרימת סבל לאחרים אנחנו דוחפים אותם לתיקון.

האגו שלנו מאלץ אותנו להצטער ולהתחרט על התנהגותנו בעבר כלפי אנשים אחרים. כך פועלת ה"קליפה", ואחת המטרות של הפעולה הזאת היא להפנות את תשומת לבנו למתרחש, בדרגת "העולם הזה" ולחפש סיבות, תוצאות, הצדקות, וכולי, באותה הרמה. ועל ידי זה להסיט את תשומת לבו של האדם מעבודתו העיקרית – גילוי הנהגת הבורא בכל מה שקורה לו.

שאלה: זמן רב מדאיגה אותי השאלה: כולם יודעים שהמבנה החיצוני של החומר התעצב סופית בימי אברהם ומשה, התמונות החיצוניות הראשונות התגלו לאדם כמעט לפני 6000 שנה. אבל… תגידו בבקשה מורים נכבדים, מדוע מצטיירות לי תמונות של חפצים גשמיים עתיקים, שכביכול היו קיימים לפני 6000 שנה, כמו למשל הפירמידות בסין, שלפי הסימנים המדעיים הן קיימות לא פחות מ- 30 – 50 אלף שנים?

תשובה: אם מדובר על תופעות ועובדות של העולם הזה, אז כדאי לפנות לנתונים מדעיים, להערכות מדעיות בנוגע לגיל של היקום, של כדור הארץ שלנו והציוויליזציה האנושית.

אבל אם מדובר על ההתפתחות הרוחנית של האדם במובן הקבלי, אז שום פירמידות וממצאים דומים (ולא משנה עד כמה הם עתיקים) אינם מצביעים על התפתחות כלשהי.

מנקודת מבטה של חכמת הקבלה, האגו שהוא החומר האנושי הפנימי, מתפתח, וההתפתחות הזאת מתבטאת קודם כל בגילוי הנהגת הבורא. עד זמני "אדם" נוצר הצורך בגילוי הזה, ועד זמני אברהם התעצב הצורך בשיטת ההתפתחות הרוחנית המעשית.

ההתפתחות עוברת דרך מימוש הדרגתי של ה"רשימות" הפנימיות של הנשמה האנושית הכללית בעולם שלנו, לכן, זה לא ממש נכון לומר ש"נוצר צורך". ליתר דיוק, ה"רשימות" הקודמות מומשו והתחילו להתגלות ולפעול ה"רשימות" הבאות בעלות אגו יותר גדול שדורשות "שדרוג" לשיטת התיקון.

שאלה: מה זאת אומרת שאני יודע שאני לא יודע? האם המחשבה הזאת של סוקרטס הייתה נכונה? כיצד ניתן להבינה?

תשובה: זה דפוס התפיסה האנושית.

למסקנות דומות היו מגיעים אנשים שחקרו לעומק את הטבע וגילו שיחסית לחכמה הפנימית הטבועה בתוך מערכותיו, האדם יישאר תמיד כפי שהתבטא אלברט איינשטיין "ילד שמשחק באבנים על חוף האוקיינוס האין סופי".

העיקרון הזה ידוע למקובלים הרבה לפני סוקרטס.

אבל קיים הבדל מהותי בהבנת העיקרון הזה על ידי מקובלים ועל ידי מי שניגש אליו מצד הפילוסופיה והמדעים בעולם שלנו.

לפי דעתם של הפילוסופים, ההבדל בין דלות היכולת של המוח האנושי ועוצמת הטבע, הוא בכמות.

בזמן שהמקובלים יודעים שה"בורות" האנושית היא תוצאה של פער גדול בין שלמות הטבע בהנהגת תכונת הבורא, ההשפעה, לאנושות שהיא הנשמה הכללית שנשברה לחלקי אגו קטנטנים. כתוצאה מזה, רק אם האדם רוכש את תכונת ההשפעה הוא מסוגל לקבל את הידע האמיתי, כלומר הוא מגשר על הפער הגדול. והידע המלא, ליתר דיוק ההשגה, ניתנת לאדם רק במצב של גמר התיקון, כשהנשמה הכללית של האנושות תהיה מאוחדת וכל הטבע יונהג על ידי תכונת הבורא, ההשפעה ואהבה.

שאלה מהבלוג באנגלית: האם ערבי שמשתוקק לבורא יהיה גם "ישראל"?

תשובה: "ישראל" בקבלה נקראת תכונה רוחנית שמושכת את האדם לבורא ודורשת את שיטת גילוי הבורא כדי להתפתח.

וזה גם השם של חלק מתוך הנשמה הכללית של האנושות שדרכו מגיע אור התיקון לנברא.

ואדם מכל לאום, שבו התעוררה התכונה הזאת, מגיע לשיטת ההתפתחות, ועל ידי עבודה פנימית להשגת הבורא הוא מתחבר לחלק המתקן של הנשמה הכללית.

יחד עם זאת, כל הסממנים והאפיונים של אותו אדם בעולם הזה אינם משתנים.

שאלה מהבלוג באנגלית: מה המטרה של שבירת הנשמה של "אדם הראשון" למיליארדי חלקים, כלומר, לאנשים שונים? אני מבין שכל אחד צריך לעשות תיקון כדי לחבר את הנשמה הכללית. אבל מדוע הבורא לא הוריד לכדור הארץ אדם אחד או מקסימום עשרה אנשים? הרי אותו אדם יכול היה להיתקן וגם לעסוק בהשפעה בדרכים שונות, למשל, דרך יחס טוב לבעלי חיים? מה הייתה הסיבה לשבירת האדם למספר רב של אנשים?

תשובה: הנשמה אינה נשברת לאנשים, זה לא נכון. הנשמה היא בריאה, "חלק אלוקה ממעל", שנפרד מהבורא על ידי הרצון לקבל, אדם הוא הרגשה מיוחדת של חלק אחד מהנשמה בדרגת "העולם שלנו".

מבנה נשמת האדם נקבע על ידי מבנה העולמות הרוחניים: 600,000 חלקים שמרכיבים אותה הם מילוי "פרצוף" "זעיר אנפין" שעלה לדרגת "אריך אנפין".

כל החלקים הללו זקוקים לתיקון מכיוון שהרצון לקבל הפשוט התחיל להתפתח בהם בצורת אגו גדול אחרי שקיבל מנת אור גדולה מדי, "חטא".

התיקון נעשה ברמת "העולם שלנו", כלומר, ניתוק מוחלט מכוון מהרגשת הבורא.

לכל אחד מחלקי הנשמה הכללית יש המון תכונות וכל אחת מהן צריכה להיות מתוקנת.

לכן, מספר האנשים בעולם או חלקי ותכונות הנשמה הכללית שנמצאים בדרגת "העולם שלנו", תלוי בצורך התיקון של הנשמה הכללית בשלב תיקון זה או אחר.

בעל הסולם תיאר את התהליך הכללי באמצעות העבודה עם המון חלקים קטנים במשל שלו על המלך שרצה להעביר את האוצר שלו למקום רחוק ונאלץ לפרוט אותו למטבעות קטנים ונתן לכל אחד מתושבי ממלכתו להעביר מטבע אחד בסך הכול. כי המלך ידע שאם הוא ייתן את דברי הערך למספר יותר קטן של אנשים, אז האגו היה מחייב אותם לקחת את דברי הערך לעצמם.

שאלה מהבלוג באנגלית: אחרי הכנס אני מרגיש מילוי שברצוני להעביר לאחרים, אבל הגוף שלי נדבק בווירוס שבגללו אני מרגיש כאבים. אני מבין שכוחות מסוימים בתוכי מושכים אותי מהרוחניות. אני רוצה שגופי יהיה בריא, אבל האם, נכון לרגע זה, עליי למצוא שיטה כדי לנצל את הכוחות הללו להתקרב לרוחניות? כיצד עושים זאת? האם עליי לחייב את עצמי בעזרת הכאב הזה להתקשר לרוחניות?

תשובה: השימוש בכאב כתיקון מסתיים בכך, שהכאב הזה מוחלף (או ליתר דיוק שמים עליו "מסך") בכאב אחר. בעיות בריאות, כאבים, אינם מאפשרים לעבוד בתוך הקבוצה, להיות עם החברים, לא נותנים להעביר את ההתלהבות לחברים ומפריעים לחשוב על הבורא, על המטרה. ברור שקשה לפתח כאב נשגב, אבל זה לא בלתי אפשרי. הכאב האמיתי שמרגיש מקובל נובע מתוך הכיוון שלו בחיים ונקרא "ייסורי אהבה".

אם מצליחים לעשות זאת מתקבל "כלי" עם "מסך" מעליו. הכלי, זה מה שמרגיש האגו שלנו, וה"מסך" הוא חיבור בין אנשים שקרובים לעליון ברוח.

ואם הכאב הפיסי דוחף לכאב הנחוץ, אז הוא משתבץ בתוך שורת האמצעים להתפתחות הרוחנית. יחד עם זאת, ברור שזה לא נחוץ להתפתחות הרוחנית.

תהיה בריא ותרגיש טוב!

שאלה מהבלוג באנגלית: ברצוני לדעת כיצד אתה הגעת למסקנה שעכשיו הזמן המתאים להפיץ את חכמת הקבלה לכולם? חוץ מזה אני מודאג מדבריך על כך שלא חייבים לקיים מצוות פיזיות. מה המקור לטענה כה נועזת?

תשובה:

1. המון מקובלים כתבו על הצורך בהפצה המונית. את דבריהם אפשר לקרוא בספר "לראות טוב".

2. הטענות על כך שלא חייבים לבצע מצוות פיזיות, אינן נכונות. מכיוון שהמושג "מצווה" הוא לא גשמי ולא לא גשמי. מצווה היא פעולה מיוחדת שמעמידה אותנו תחת השפעת כוח התיקון, כוח האור המחזיר למוטב. כדי שתיקון כזה יתקיים, חשובה הכוונה מאחורי הפעולה. מה בדיוק אנחנו עושים, מדוע, מה המטרה שאנחנו רוצים להשיג. המנהגים היהודיים (שנקראים בעם "מצוות", על אף שהמקובלים מכנים אותם סתם מנהגים) מבוססים על היחס בין ה"שורשים" וה"ענפים", הם מבטאים ב"ענפים" ה"גשמיים" את הפעולה הפנימית הרוחנית. אם האדם משתוקק להשיג את הקשר הזה בעזרת פעולות גופניות כדי להזכיר לעצמו את השורשים הרוחניים ויחד עם זאת עושה דין לעצמו שהפעולה הרוחנית מסמלת השפעה, אהבה לזולת, אז ביצוע המנהגים נותן לו מסגרת בחיים שעוזרת בהתפתחות הרוחנית. הקבלה בשום פנים ואופן אינה מתנגדת לזה. אבל אם ביצוע הפעולות הפיזיות הופך למטרה, אם הוא לא מביא לאהבת הזולת אלא לסיפוק עצמי, אז הוא הופך ל"סם המוות" מכיוון שהוא מנתק את האדם מההתקדמות הרוחנית. לכן, האדם צריך להבין בדיוק מה הוא עושה ולשם מה.

שאלה מהבלוג באנגלית: למה אתה מתכוון כשאתה אומר "החלום האמריקאי" וכיצד זה קשור לאושר וחופש?

תשובה: החלום האמריקאי הוא סיפוק מקסימלי ככל האפשר של כל הרצונות שלנו בתמורה לעבודה קשה. זה טוב לכולם, חוץ מזה שהוא מנוגד לתוכנית הבריאה שמטרתה לא במילוי אגואיסטי, אלא להביא אותנו להשתוות הצורה עם הבורא שפועל בבריאה בעזרת כוח אלטרואיסטי, כוח ההשפעה. לכן, החלום האמריקאי לא יביא אושר או חופש, וזה הופך להיות יותר ויותר ברור.

שאלה מהבלוג באנגלית: האם שיטת החינוך האינטגרלי יכולה להשפיע על עברייני מין ופושעים אכזריים אחרים?

תשובה: אכן יכולה, מכיוון שכל הסטיות שלנו נובעות מחוסר איזון עם חוקי הטבע שמנהלים אותנו, והחינוך האינטגרלי משקם את האיזון הזה. לכן, הוא משפיע לטובה על כולם.

שאלה מהבלוג באנגלית: אנחנו לומדים שפעולה רוחנית לא צריכה להיות אינדיבידואלית אלא קבוצתית. נניח, שאני רוצה להעלות מ"ן בשם הגברים והנשים שלנו, לכן אני משתדל להתקרב למרכז הקבוצה ולהרגיש את רצונותיה ואת כוונותיה. אני יודע שהרצון האמיתי שלהם הוא להעלות מ"ן ואני מייצב את בקשתי בשמם, מכיוון שאני מאמין שיש לי גישה ל"מסך" של קבוצתנו והפעולות שלי כבר אינן אינדיבידואליות. האם זה נכון?

תשובה: נכון.

שאלה מהבלוג באנגלית: כאשר אני מאחל לחבריי להשיג רוחניות, האם אני צריך לרצות זאת גם לעצמי?

תשובה: כאן לא מדובר על צריך או לא, מפני שכל עוד אנחנו לא זוכים בקבלת ה"מסך", בכוח להתנגד לאגו, אנחנו נמצאים בשליטת הכוונה על מנת לקבל. אבל אם אנחנו מצליחים לחבר לעצמנו (גם אם זה בצורה מלאכותית) את החברים, אז על ידי זה אנחנו שמים את עצמנו תחת השפעת המאור המחזיר למוטב והוא עושה את כל התיקונים.

שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט: "להידבק במקור" ).

כל השפע שעבר לרב לייטמן שלנו דרך הרב"ש, כיצד הוא מועבר מהרב שלנו לאחרים? כי עד כמה שידוע לי אין לו יורש מסוים. או שבזמננו השפע הזה מועבר דרך קבוצת הגרעין?

תשובה: הרב אמר לא פעם שהיורש שלו הוא לא תלמיד נבחר אלא קבוצת תלמידים, בתנאי שהם יוכלו לבטל את עצמם אחד כלפי השני ולהיות "כאיש אחד בלב אחד". כבר יש תלמידים כאלה, והרב מקווה שיתווספו עוד. דרך הקבוצה הזאת השפע יגיע לעולם כולו.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני מהקבוצה הווירטואלית "ישר-אל", אני חי בקלגרי שבקנדה. בזמן הכנס בניו-ג'רזי אני הכרתי זוג נפלא מטורונטו. אחרי הכנס ביקרתי במרכז שלהם והרגשתי קשר מאוד חזק איתם. עכשיו הם הזמינו אותי להשתתף איתם ב"עשיריות" חיבור. במקביל, אנחנו מנסים לבנות "עשיריית" חברים מתוך הקבוצה הווירטואלית שלנו, שבינתיים אין לה ממש ניסיון כפי שיש לקבוצת טורונטו. המטרה שלי היא לעשות כל מה שאפשר.

אבל אני לא יודע מה לעשות ומה להעדיף לפני שאני מתחבר לאחת הקבוצות, מפני שאמרו לי שאני לא יכול להיות בו זמנית בשתי הקבוצות. מה עליי לעשות?

תשובה: ראשית, אין איסור להיות בו זמנית במספר "עשיריות". זה מוסבר לפרטי פרטים בפוסט "העשירייה היא מפתח להרגשת העולם העליון". אבל אם אין מספיק זמן לעבודה בשתי ה"עשיריות", ואם החברים בקבוצה שלך משקיעים מאמצים כדי לעצב "עשירייה" כדי להיות ביחד עם הכלי העולמי, אז עדיף להיות איתם. לא משנה אם הם בעלי ניסיון או לא, העיקר הוא ההשתוקקות הפנימית שלהם לחיבור הכללי.

שאלה מהבלוג באנגלית: מה יכול לעשות אדם שנולד במשפחה מאוד אגואיסטית שאינה רוצה להיתקן ואינה מבינה שהכול נמצא בקשר הדדי? הרי אדם לא יכול להתנתק ממשפחתו. כיצד אני יכול לתקן את עצמי ברמה הזאת כדי לתפוס את המשפחה בצורה אחרת? ברור, שעדיף לשנות את הסביבה, אבל זאת תהיה דחייה מאלה שסובלים, כי כולנו יוצאים מאותו השורש.

תשובה: לא צריך להתנתק מהמשפחה. כלפי בני הבית צריך להתייחס כפי שנהוג בעולם שלנו, לספק את צרכיהם הגשמים ואין לצפות לאותה ההבנה מצידם. כל מה שנדרש מהם זה לקבל את המצב שיש לך משהו מאוד חשוב, משהו שבלעדיו החיים מאבדים כל ערך. אבל גם אתה צריך ללמוד לוותר על כל מה שלא חשוב לטובת בני המשפחה, להפריד את מה שבאמת נחוץ להתקדמות הרוחנית מכל יתר הדברים שנוחים לאגו שלך. בהדרגה זה עובר, וכדי לעצב יחס נכון לחיים חשוב ביותר להתכלל בסביבה הרוחנית, בתוך הקבוצה. ואז יהיה שינוי בסדר הערכים והכול יסתדר.

שאלה מהבלוג באנגלית: האם תרופות נגד דיכאון או חרדה עלולות להרחיק את האדם מהדבקות בבורא?

האם בכלל דימיון יכול לעזור להתקרב לבורא?

תשובה:

1. נוגדי דיכאון לא יכולים להפריע אם אין בהם מרכיב של סמים שמשנים את תפיסת המציאות. אבל ככל שהאדם מתקדם בתיקון, הוא זקוק פחות לתרופות הרגעה. הוא לומד לצאת מכל המצבים הלא נעימים בעזרת הקבוצה וזאת ההגנה הטובה ביותר נגד דיכאון.

2. הדימיון אינו עוזר להתקרב לבורא. הבורא הוא תכונת ההשפעה ואם האדם עובד בתוך קבוצת חברים כדי לגלותו, אז הוא לא יכול לדמיין שהתכונה הזאת כבר נמצאת בו. להיפך, הוא מרגיש עד כמה התכונה הזאת אינה נמצאת בו וההרגשה הזאת מעוררות בו תפילה, בקשה לתיקון.

שאלה מהבלוג באנגלית: ידוע לנו שאסור להרוויח בעזרת הקבלה. אבל אם תלמיד שלך נותן ייעוץ לאנשים בנושא בריאות, כסף ויחסים והם משלמים לו תמורת השרות הזה, האם הוא יכול להזכיר פעולות רוחניות מסוימות לחיזוק הקשר שיכול לעזור להם?

תשובה: בוודאי שהוא יכול ואפילו חייב. הרי הוא לא מבטיח שום נסים, או שהבעיות תיעלמנה פתאום, אלא מסביר את פעולת חוקי הטבע. כדי לעשות זאת נכון, צריך להכיר את החומר של החינוך האינטגרלי ואפשר בטוח ליישם אותו בעבודה.

שאלה מהבלוג באנגלית: מה זה "חובות הלבבות"?

תשובה: אם הלב הוא חיבור של הרצונות שלנו, כיצד אפשר לחייב אותו לעשות משהו? ישירות, זה בלתי אפשרי. אבל בעקיפין, דרך בניית סביבה מיוחדת, דרך קבוצת חברים, ובסופו של דבר, בהשפעת המאור המחזיר למוטב, אפשר להגיע לתפילה אמיתית, לבקשה לתיקון, מ"ן וזה נקרא "עבודה שבלב".

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest