ראש השנה – יום הולדת של אדם

כל אומות העולם חוגגות את השנה החדשה (ראש השנה) כחג ארצי רגיל, רק ביהדות הוא מיוחד: אנחנו חוגגים את בריאת האדם, שזהו תאריך משמעותי מאוד.

חמישה ימים לפני ראש השנה התרחשה בריאת העולם, ובראש השנה, בשעה החמישית של היום השישי, נברא האדם. כל התאריכים המודגשים בלוח השנה העברי, אינם מוקדשים לחגים גשמיים, אלא לכל מיני פעולות רוחניות שכוללות את בריאת העולם ויצירת האדם. והם אלה שנתנו לעָם שלנו תנועה כללית, קובעת ותכליתית קדימה.

אדם זו נשמה, כלומר מבנה רוחני, רשת כוחות שכביכול נמצאת איפשהו בחלל, ומהווה בפני עצמה דימוי של הבורא. אבל היא נבראה מלמעלה, תחת השפעת הכוח העליון, של הטוב, של האהבה וההשפעה. לכן המבנה עצמו היה נמצא באותו מצב של השפעה, אהבה, חסד ורחמים ביחס לעצמו, והיווה בפני עצמו "גולם" עצמאי פנימי שלא היה צריך להתפתח, הוא התקיים בפני עצמו.

כדי לאלץ את המבנה הזה להתפתח, צריך היה איכשהו לנער אותו, להכניס לתוכו גורם של הפרעה והשפעה חיצונית חדה. זה נעשה בעזרת מערכת נוספת, שנקראה חוה. היא הפֵרה את האיזון הפנימי של אדם, ובסופו של דבר המבנה הזה התפוצץ מבפנים. למשל, כשמתרחשת הפרה של איזון בפצצת אטום כתוצאה מהתקרבות מוגזמת של שני החצאים, אז המאסה הקריטית גדֵלה ומתחיל הרס עצמי שמביא לפיצוץ אטומי.

אותו הדבר התרחש גם כאן. יוצא שאנחנו באופן כללי חוגגים את החטא של אדם, והיה נדמה שצריך לשבת באבל, לצום, לבכות ולכסות את הראש בעפר. לא! אנחנו חוגגים זאת, מפני שהודות לשבירה אנחנו יכולים להרכיב את עצמנו מהרסיסים של אדם וחוה, ולהביא למצב הדומה לאותו הכוח העליון שברא אותם, ולהפוך להיות שווים לו בשלמות ונצחיות.

באופן כזה אנחנו מתקנים את מה שהבורא בכוונה שבר בשבילנו, בדיוק כפי שההורים שוברים פאזל עבור הילד, כדי שהוא יחכים על ידי הרכבתו. בכל הפעולה הזאת צריך לראות את ההכנה של הבורא, שמתייחס אלינו באהבה בכך שרוצה שנשיג את השלמות שלו, נהיה שווים לו. לכן אנחנו מציינים וחוגגים את אפשרות התיקון שניתנה לנו כחג. וזהו ראש השנה.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חגים, ראש השנה" מס' 1, 6.8.2015