קודם כל לומדים לא לגנוב מהבורא

שאלה: כיצד מלחמת המכבים וחג החנוכה מורגשים בעבודה הפנימית, כעלייה של מלכות לבינה?

תשובתי: העבודה תמיד מתבצעת על הרצון לקבל שמתעורר ועל הכוונה שלי ביחס אליו. מלחמת המכבים מסמלת שאני צריך להתעלות עם הכוונה שלי מעל לרצון לקבל. לא להשתמש בו, אלא רק להתעלות מעליו.

אני לא יורד לתוך הרצון הזה, לא לומד אותו, לא נכלל בו. העיקר זה לצמצם את הרצון לקבל שלי, להתעלות מעליו ולרכוש את צורת הבינה: להשפיע על מנת להשפיע.

בינה נקראת "חפץ חסד", ויש לה רצון ענק, כל המלכות דאין-סוף. אבל אני לא משתמש ברצון הזה, אלא רק מתעלה מעליו ורוצה להשפיע מעל הכול. אני לא נוגע ברצון הזה.

זה כמו שיש אדם שאני יכול להפקיד בידיו 10 שקלים לשמירה ולדעת שהוא לא יבזבז אותם, ויש כאלה שאפשר לסמוך עליהם אפילו אם מדובר ב-100 שקלים, 1000, 10,000, ואפילו מיליון. זאת נקראת דרגת הבינה שבאדם, כשאפשר להיות בטוח שהוא לא יבזבז את הכסף הזה. כלומר, עד כמה הוא יוכל להישאר נקי ולא לגעת בו.

אבל ישנם אנשים שמסוגלים להשתמש ברצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע: לקחת את ה"כסף" הזה ולבצע בעזרתו מעשה השפעה כלשהו.

דורשים מאיתנו להשתמש בחיים הגשמיים שלנו במידה ההכרחית, וזה "לא יגונה ולא ישובח". כלומר, לא להשתמש בעולם האגואיסטי הזה, אלא להגיע לדרגת הבינה במובן הרוחני. זהו המצב ההתחלתי, שממנו מתחילה חכמת הקבלה, שמסבירה כיצד לעבוד עם הרצונות לקבל בכוונה על מנת להשפיע.

בהם אנחנו כבר הופכים להיות דומים לבורא, ועד אז, עדיין לא. עד אז אתה לא ממלא את הזולת, אלא אתה פשוט לא רוצה לקבל שום דבר, כמו מתבודד שחי ביער ולא זקוק לשום דבר למען עצמו.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 26.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אין חניות בדרך
חג הניצחון הראשון על עצמנו
מלחמת המכבים בתוכי