קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם אפשר לגלות את הבורא בלי ללמוד לפי שיטה עם מורה וספרים?
תשובתי: אפשר אבל זה קשה מאוד. היו בהיסטוריה מקובלים שהשיגו מצבים רציניים וגבוהים בלי ללמוד. אחד המקרים היה אדם שהגיע להשגת העולם העליון בזמן שהוא היה במחנה ריכוז סובייטי. הוא התחיל לכתוב שם בעברית למרות שהוא לא ידע כלל את השפה. מסתבר שהספר נכתב בשפה גבוהה שאף אחד לא מדבר בה ואיש אינו מבין אותה. הראיתי את ספרו למורה שלי, הרב"ש, והוא אמר שזו השגה רוחנית גבוהה מאוד, אבל היא אינדיבידואלית כמו ספר תהילים של דוד המלך. תהיתי איך אדם שלא יודע את השפה, יכול לכתוב דבר כזה. הרב"ש ענה שדווקא הייסורים הגדולים שהוא עבר גילו לו את העולם העליון, ואת ההרגשות שלו הוא הביע בכתיבה. צריך להבין שאנחנו קיימים בעולם העליון, אבל חסר לנו רצון אליו ואילו אצלו הייתה פריצה לעולם העליון. היה מקרה נוסף של אדם שגם הוא ישב בצינוק של מחנה ריכוז, ומתוך געגועים עצומים וייסורים גדולים הוא התחיל להרגיש את העולם העליון, אומנם לא באופן ברור, אבל הוא הרגיש כאילו הכול סביבו עטף והחזיק אותו. זו הרגשה ראשונה נורמאלית של העולם העליון ואותה הוא תיאר בספר. כעבור זמן כשהוא הגיע לישראל נפגשנו, אבל כל התחושות הרוחניות שלו נעלמו. יכול להיות שאם הוא היה נשאר במחנה, הוא היה מגיע להשגה גדולה יותר. מכיוון שזה לא קרה הוא יחיה את החיים האלה בלי סבל פיזי. אבל שם הייתה לו הארה והזדמנות לגלות את העולם העליון דווקא ממצב של ייסורים.
הערה: יש הרבה אנשים שסובלים ולא מקבלים הארה כזו.
תשובתי: תלוי ממה סובלים. אם אדם סובל בגלל שהוא מחפש את משמעות החיים זה יכול להסתיים בהתגלות של איזו הארה. אנחנו נמצאים באוקיינוס של האור העליון, אבל אין לנו רצון חזק אליו. כשמופיע הרצון באדם, יש בו איזו דריכות והוא עושה מאמץ אז הוא ירגיש הארה עליונה.
שאלה: אם האדם מקבל הארה דרך ייסורים האם זה אומר שאנחנו נבראנו כדי להתייסר?
תשובתי: לא, האדם נולד כדי לגלות נצחיות, אין סופיות, שלמות והרמוניה. ייסורים היא לא הדרך הנכונה להשגת העולם העליון, ואם זה קורה אז המגע עם העולם העליון הוא זמני, מפני שהאדם לא פיתח רצונות קבועים לרוחניות. אני לא מציע לחשוב על הדוגמה שנתתי מפני שהארה זמנית כזאת מגיעה ברגעים של אכזבה וייאוש גדולים מאוד, כשהאדם רואה לפניו חושך מוחלט, זה נקרא "הארת המלכות", תהום שהיא לא חלל, לא משהו סתם קר, אלא מצב שכל החומר קופא בו כביכול. כלומר האדם נע לתחילת בריאת היקום וזה אפשרי מפני שכולנו נעים במימד חסר זמן. מצבים כאלה אפשר לחוות כאשר האגו נעלם, אבל הם לא נותנים כלום. ברגעים של ייסורים עצומים האדם יכול להרגיש איזו התנתקות מהאגו שלו, מפני שהייסורים דוחפים אותו לכך. כל הישות שלו סובלת והוא היה רוצה לקפוץ מחוץ לגופו, להפסיק להתקיים כביכול. במצב כזה הוא יכול להרגיש קצת את הניתוק, אבל למרות שזה מצב של אנטי-חומר הוא רחוק מלהיות רוחני. אם רוצים להגיע בצורה נכונה ומהירה למילוי הכרתי של הכוחות העליונים, אז הדבר אפשרי רק דרך חיבור עם החברים לפי שיטה קבלית נכונה, כל שאר הדרכים אינן נכונות.
