קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"תלמוד עשר הספירות", חלק ב' סעיף א': "וקו זה, כעין צנור דק אחד, אשר בו מתפשט ונמשך מימי אור העליון של אין סוף, אל העולמות, אשר במקום האויר והחלל ההוא".
כל העבודה מתבצעת בתוך אותו הרצון לקבל, שלעיתים מרגיש שהוא מלא באור ולעיתים מרגיש שהוא ריק. גם לנו זה קורה לפעמים, שכביכול יש לנו הכול, אך אנחנו מרגישים כאילו אין לנו כלום.
המצב האמיתי אינו משתנה, הרצון לקבל מלא לגמרי באור ונמצא בעולם אין-סוף. וכל השינויים קיימים רק בתפיסתו של הנברא. בכל פעם הרצון שבו משתנה: פעם נדמה לו שאין לו שום דבר ופעם נדמה לו שיש לו הכול, פעם הוא רוצה לקבל ופעם להשפיע. כל מיני צורות מתלבשות בתוך החומר, והנברא עצמו הוא זה שקובע אותן, בהתאם להתפעלות שלו מהאור.
נכון יותר לומר, שלא הוא עצמו קובע, אלא האור, שבכל פעם נספג עמוק יותר בתוך הנברא ומזמין בתוכו הרגשות שונות. אך כל זה מתרחש בתוך הרצון לקבל, הוא זה שמרגיש את עצמו בריקנות, בחלל הריק שנשאר לאחר הצמצום בעולם אין-סוף. ועכשיו הוא רוצה להתנהג בצורה חדשה, ולגלות בתוך הרצון הכללי הזה (מלכות דאין-סוף) רצונות שפועלים בצורה מכוונת, שנקראים "צינור", כלומר השפעה מכוונת לבעל הבית. מכל הרצונות שלי, אני בוחר את אלה שיכולים להיות מכוונים אליו, ובהם אני משתמש.
אני מקבל בהם, אך בכוונה להשפיע לבעל הבית. ובכל שאר הרצונות אינני מסוגל להשפיע לו, הם גדולים מדי, הטעמים בהם חזקים מדי. אין לי כוחות כדי לקבל בהם ויחד עם זה לחשוב על בעל הבית ולהשפיע לו.
משמע, שלתוך הצינור הזה נכנסים הרצונות החלשים והאורות החלשים, שאותם אני יכול להשפיע לבעל הבית. וכל החלל האינסופי שנשאר מסביב לצינור הזה, הוא אותם הרצונות הגדולים שלי והטעמים החזקים, שאותם אינני מסוגל לקבל על מנת להשפיע. כל האינסופיות העצומה הזאת נשארת מחוץ לצינור הזה.
וכל זה קורה בתוך אותו הרצון, אותו הנברא שעובד על עצמו, ובכך הופך להיות יותר משוכלל, מפותח ואיכותי, ומגלה בתוכו יותר ויותר מרכיבים, תכונות, טעמים, אורות, וכך הוא משתנה איכותית.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 26.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
קרן דקה של אהבה מהעולם הבא
מאהבה לשנאה ובחזרה אל האהבה
תבשיל שכל הזמן רותח…
