צוואר הבקבוק

שאלה: איך אפשר לאזן בצורה נכונה את הלימוד, ההפצה ואת החיים הרגילים שלנו: משפחה, עבודה?

תשובתי: אנחנו תמיד מרגישים לחץ מכל הכיוונים: המשפחה דורשת שאנחנו נבלה את כל הזמן איתה, בעבודה דורשים שאנחנו נשקיע את כל הכוחות בעבודה. אבל אנחנו תמיד נאלצים לבחור מה באותו הרגע חשוב ביותר.

הכול תלוי בחשיבות. ישנם אנשים שיש להם אפשרות להקדיש יותר זמן ללימוד ולהפצה, ולאחרים יש פחות זמן. ישנם כאלה שאומרים ששום דבר לא תלוי בהם, ואחרים עושים כל מה שרק אפשר לצורך ההתפתחות הרוחנית שלהם, כי אחרת לא ייצא שום דבר מהחיים שלהם. זה תלוי בזה, איזו חשיבות מפתחים בקבוצה לתהליך ההתפתחות הרוחנית.

בימינו אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת מאוד, ואפשר לראות את זה לפי ההתפתחות של העולם, לפי השינויים החלים בו, אפילו לפי שינויי האקלים. ולכן אנחנו צריכים לעשות חשבון, בהתאם למה אנחנו מקבלים החלטה ועד כמה העולם תלוי בנו.

אם אנחנו לא נעביר את המאור המחזיר למוטב לעולם, אז זאת תהיה אשמתנו. וזהו הייעוד של היהודים, של ישראל. ישראל מסמל "ישר-אל", זהו איזה מעבר, מתאם. ואם אנחנו לא מעבירים את האור העליון למטה לכל העולם, אז אנחנו יוצרים בעיה.

אנחנו חייבים על ידי עבודה טובה שלנו להיות המעבר ואפילו המגבר של האור. וחוץ מזה, אנחנו צריכים לסדר נכון את האור, בכך ששופכים אותו לעולם דרכנו, כמו דרך משפך, כדי שהוא יתקבל בצורה רכה וחלקה, בזווית נכונה. המתאם שלנו די מורכב ויש בתוכו עשר ספירות.

אבל אם אנחנו לא עושים את כל זה ולא מתאמים נכון את האור, אז לא יכולים להביא להתאמה ולחבר את הבורא עם הנבראים, את כל העולם. קודם כל חייבים לתקן אותנו, ולכן אנחנו מרגישים לחץ. מצד העולם נוצר לחץ מאוד חזק ושלילי עלינו: שנאה, אנטישמיות.

וכמו כן מופיע לחץ מלמעלה. כי אנחנו כמו צוואר הבקבוק שדרכו האור והשפע צריכים להישפך לאלה שנמצאים למטה. לכן אנחנו נמצאים בזמן מיוחד ויש לנו אפשרות להתקדם בצורה רצינית וחזקה, ויכולים גם להפסיד בגדול.

מתוך שיעור בנושא "שאלות ותשובות", 03.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
בקרי התנועה הרוחנית
אחריות וגאווה כלפי המשימה שלנו
להיות המוליך של האור ולא הנָגָד