קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מה זאת אומרת "ברח דודי"? – אני מרגיש לפעמים שההרגשה הטובה, היפה, ההבנה, המילוי שהיה לי, מתרחק, מתקרר ונעלם. הדרגות האלה של ההתרחקות נקראות "נקודות". ישנם "טעמים" שמורגשים בזמן כניסת האור, וישנן "נקודות" – התרשמויות מיציאת האור. דווקא מה"נקודות" נוצרים כלים/רצונות חדשים. אנחנו לומדים את זה ב"פתיחה לחכמת הקבלה", וב"תלמוד עשר הספירות".
אנחנו צריכים לראות בהסתלקות הזאת בניית כלים/רצונות חדשים. כמו בפלירט, ישנה התרחקות כזאת, כאילו האור עוזב אותך. אך זוהי למעשה הזמנה ללכת בעקבותיו, להראות שאתה באמת רוצה אותו, שאתה לא נותן לו לעזוב אותך, ואפילו אם הוא מתרחק ומתמעט, אתה רוצה להיות דבוק בו, למרות הרגשת החושך.
על ידי המשחקים האלה הבורא בונה בנו יחס בלתי תלותי כלפיו, בלתי תלותי ברצון לקבל שלנו. הוא מתרחק, ואני בכל זאת מוכן להישאר בחושך הזה. כלומר, המשחקים האלה הם לא כלפיי אלא כלפי הרצון לקבל שלי, כלפי האגו שלי. ואני, מעל לאגו שלי, רוצה להיות דבוק בבורא, על אף שאני מרגיש באגו שלי חושך.
יש את האגו שלי ויש את ה"אני" שלי שנמצא מעליו, ומולי נמצא האור. ולא אכפת לי שהאגו ירגיש חושך וריקנות (-). זה לא חשוב.
העיקר שלמרות ההרגשה השלילית, למרות העובדה שאין לי שום מילוי לאגו שלי, אני רוצה דווקא במצבים האלה להיות מחובר עם האור. זה נקרא שאני נמצא "למעלה מהדעת", זה נקרא שאני נמצא כבר ב"השפעה". לכן ההתרחקות של האור בונה בי כלים לרוחניות.
מתוך שיעור מס' 6 בכנס הקבלה בטורונטו, 18.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
עקרונות יסוד מתוך הספר "שמעתי" – מאמר ט', "מהו, ג' דברים שמרחיבים דעתו של אדם, בעבודה"
עקרונות יסוד מתוך הספר "שמעתי" – מאמר ח', "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א"
עקרונות יסוד מתוך הספר "שמעתי" – מאמר ז', "מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה"
