דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עניין של קנה מידה

עניין של קנה מידה

laitman_2009-07_0229_70.jpg

שאלה: החיים בעולם שלנו נראים כסבל אחד מתמשך, עם הפסקות קטנות שמאפשרות לאדם לקום על הרגליים כדי לקבל את המכה הבאה. כזאת היא ההיסטוריה האנושית, כאלה הם החיים של אדם בודד. מהו התהליך הזה והיכן בו אותן המתנות שהבורא נותן לנברא?

תשובתי: זה עניין של קנה מידה. לדוגמה, אני מתבונן מתוך החלל הרחוק, מגלקסיות רחוקות מאוד, ומחפש בתוך האינסוף הזה שמלא כוכבים וכל מיני דברים אחרים. לאט לאט (לאט במובן של שנות אור זה מליארדי שנים) אני הולך ומתקרב לגלקסיה שלנו, למערכת השמש, לכדור הארץ, לפני האדמה, ומגלה את האדם. תראה אילו מרחקים, איזה קנה מידה אתה צריך כאן כדי להשוות את הדברים, וגם על פני כדור הארץ.

אנחנו לא מבינים באיזו מערכת אנחנו נמצאים. אנחנו יודעים לחקור ולמדוד רק לפי הגובה שלנו, לפי כמה שאנחנו יכולים להרים, לפי מה שאנחנו רואים, שומעים, וטוב ורע מודדים לפי מה שטוב או רע עבורנו. כל הספקטרום שלנו הוא  מקטע מזערי מתוך סקאלה ענקית עם הבדלים מזעריים.

אולם עכשיו אנחנו מדברים על מערכת רוחנית שבה אפילו כל היקום שלנו כמעט ולא מורגש. מדברים על מנגנונים ענקיים במאפיינים האיכותיים שלהם. בהשוואה אליהם כל העולם שלנו נמצא בתכונה אחת – ברצון אגואיסטי קטן שאותו מחיה ניצוץ קטן של אור. חומר הרצון הזה נוצר "יש מאין" על ידי האור שפרץ לכאן ושרטט העתקה מדוייקת של הבריאה הרוחנית.

והנה מהמצב הזה אתה מדבר עכשיו על הסבל של כל האנושות. נכון, כך אנחנו מרגישים, כל הפוסל במומו פוסל ו"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". אך מה אתה יכול לעשות? באופן כזה אנחנו צריכים להתקדם וכעת אנחנו לא מסוגלים לתפוס יותר מזה. הכל פרוש לפניך, אך אתה לא מצליח לראות דבר. אנחנו מסוגלים רק להפנים במקצת את העובדה הפשוטה: חוסר רצונות, חוסר כלים. יש מספיק שאלות כמו: "האם הבורא יכול לשנות את עצמו, כך שלא ישנה את עצמו?", "האם הוא יכול לברוא אבן שאין ביכולתו להרים?", "מדוע הוא מלכתחילה לא ברא אותנו שלמים?" כל החידות האלה חסרות תועלת.

מתוך החיים שלנו עלינו להבין עיקרון אחד: אנחנו צריכים לעבור מצבים מנוגדים. רק מתוך הניגודים, מההכרות של יתרון האור מתוך החושך, אנחנו מעצבים את הכלים עבור הרגשה יותר גבוהה ונעלה. כשיהיו לי כלים חדשים, העולם ייפתח. דבר לא מסתתר ממני מאחורי חומת אבן, אני פשוט צריך לבנות בתוכי כלים, כדי לראות את המציאות. ההתפתחות הזו היא הכרחית והבורא לא יכול לקיים אותה מראש. מדוע? -זאת איני יודע לבינתיים. אני יכול להביא תירוצים מסויימים, אך זה לא ייתן דבר. הרי אתה תגיד על כל דבר: "אני לא מאמין! הוא בכל זאת יכול!" ועובדות אחרות לא נמצאות בפניך.

אולם קיים כלל: כיתרון האור מתוך החושך. כל דבר מוערך מהדבר הנגדי לו. ולכן אנחנו חייבים לעבור את המצבים האלה בצורה הדרגתית, תוך כדי עיצוב כלים לגילוי המציאות בה אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים בעולם אינסוף, אך אתה לא מרגיש את זה. אז תפתח את הכלים שלך. נתנו לך הזדמנות לפתח אותם, במילים אחרות לתקן אותם. בכוונה נתנו לך רצונות שבורים, שהפוכים מהרצונות המתוקנים. בשביל מה? כדי שתגדל ותאסוף אותם תוך כדי שאתה מבין ומגלה את העולם. לא ניתן אחרת. אחר כך תצדיק את הבריאה.

התהליך הארוך בעל כמה עשרות השנים שבמהלכו אנחנו סובלים, זוהי האמת לפי קנה המידה שלנו. אך לאמיתו של דבר אנחנו לא מגיעים לידי הכרה באילו מימדים אנחנו נמצאים. מלבד ה"חדר" הקטן הזה, ישנו עולם שלם, שמעולם לא ראית. אתה חי בתוך צנון, בדומה לתולעת מהמשל של בעל הסולם.

שאלה: אז בשביל מה מספרים לתולעת הזו על הנותן ועל אהבתו?

תשובתי: כדי שתימשך לזה, כדי שתבין: ישנה מטרה שלמענה כדאי לצאת מהצנון. יתרה מכך, נותנים לך לא רק הבנה, אלא גם אמצעי. כולנו כמו תולעים בצנון, ואם כל אחד יתחיל לדחוף את האחרים החוצה, אנחנו באמת נצא. כך שקיים פתרון. עד שנהנית מהחיים בעולם הזה, לא הציעו לך אותו. וכעת מכניסים אותך למערכת גלובאלית חדשה ונותנים פתרון.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 23.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מול ספר פתוח בעיניים סגורות…
עד שהתולעת תגדל להיות אדם
המרפא הטוב של הלבבות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest