קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בהרצאה האחרונה שלי בבית קבלה לעם, שאל אותי בחור צעיר: ידוע לנו שכשאדם נפטר, הוא מאבד את כל חמשת חושיו בעצם. אז איך אתה מסביר את תופעת המוות הקליני, שכשאדם יוצא מהגוף, הוא בעצם רואה את הגוף שלו ויכול לתאר אותו?
השבתי לו שאני בעצמי חוויתי מוות קליני. ב 16.1.98, יום שישי, בדרך לתוכנית רדיו על קבלה יחד עם כמה מתלמידי, אירעה לנו תאונת דרכים קשה מאוד, וחוויתי מוות קליני.
האמת היא שאין בזה יותר מתופעה פסיכולוגית בלבד. לא מדובר בכך שאדם כבר נמצא בתוך הנשמה ומתוך הנשמה הוא רואה את הגוף, ממש לא. אבל נעזוב את עניין המוות הקליני לרגע.
ראשית עלינו להבין כי מה שאדם מרגיש במהלך חייו בעולם הזה, זה מה שנשאר לו לאחר פטירתו. אם פיתח את הנשמה והרגיש בה את העולם הרוחני, עם זה הוא נשאר. אם לא – הוא נותר כנקודה, כטיפת זרע, וצריך לחזור שוב לעולם הזה בגלגול כדי לפתח את הנשמה.
כך אנו מתגלגלים אלפי שנים, עד שמתישהו אנו מתחילים להרגיש "אני רוצה משהו אחר". "רוצה משהו", זה אותה הנקודה שדורשת מאיתנו שסוף סוף נפתח אותה. אם נפתח אותה לעשר ספירות הראשונות, אפילו הקטנות ביותר, כבר יש לנו "כלי של נשמה".
הכלי הזה אינו שייך לגוף, ואם הגוף נפטר, אנו נשארים עם הכלי הזה. באיזה מידה? בכמה שהספקנו לפתח את הנשמה במשך החיים. ושוב מתגלגלים, עד שמגיעים במשך החיים האלו בעולם הזה, לפיתוח כלי רוחני מושלם לתפיסת כל המציאות.
לכן כל האנשים האלה שעברו מוות קליני ומספרים על כל מיני תופעות, מדובר בתופעות פסיכוסומאטיות, השייכות לחמישה חושים. נכון, יש ניתוק מסוים מהגוף, אבל לא יותר מזה. הרי אם מדובר באנשים שלא פיתחו את הנשמה, הרי שאין להם לאן "לצאת", אין להם עדיין נשמה (רק נקודה).
לעומת זאת, מי שפיתח נשמה, נמצא בהרגשתה גם ללא מוות קליני. הוא מרגיש את שני העולמות במקביל. כלומר, הוא מרגיש גם את העולם הזה דרך חמישה חושים, וגם את העולם הרוחני דרך הנשמה, במהלך חייו בעולם הזה. כשהגוף של אדם כזה נפטר והוא מפסיק להרגיש דרכו את העולם הזה, הנשמה שתופסת את העולם העליון נשארת, והוא ממשיך לחיות בה. הוא לא מרגיש את המוות כמו שמרגישים האחרים, אלא פשוט חלק מהמציאות נעלם, וזה דווקא החלק הפחות-ערך, הלא חשוב.
על מוות קליני, מניסיון אישי(מתוך הרצאה בבית קבלה לעם מה- 11.3.08 על מאמר "תורת הקבלה ומהותה" של בעל הסולם. לצפייה בהרצאה המלאה).
ואם כבר הזכרנו את תאונת הדרכים שאירעה לי, אז הנה קטע מרגש מסרטו של סמיון וינוקור, "לילות של קבלה", בכיכובו של סשה דמידוב, שמספר על אותם ימים:
(לצפייה בסרט "לילות של קבלה" במלואו – הקליקו כאן)
לרב לייטמן היקר,
גם אני חוויתי מוות קליני לפני כ – 30 שנה, והחוויה הזו שינתה את חיי. עד לאותו ארוע , בגלל נסיבות חיי, לא מצאתי טעם, כל יום חדש היה בשבילי סיוט, ולא פעם השתוקקתי לשים לזה קץ.
חוויית המוות, ויותר מזה – הפגישה עם העולם שמעבר, הבהירה לי את משמעות הקיום כאן עלי אדמות, ומילאה אותי, הציפה אותי, בשמחה ואהבה ויכולת. אין יותר ציניות ומרירות וסקפטיות. ( רק לפעמים….) אני מתייחסת לחווייה הזו כאל מתנה מופלאה, כאילו בורא עולם חש במצוקתי, החזיר אותי לרגע "הביתה" – לבית האולטימטיבי, הזכיר לי את עיקרי הדברים, והחזיר אותי לכאן עם כוחות מחודשים..
וזו גם הזדמנות פז להודות לך על שעורי הבוקר המופלאים, ולחברים היקרים על כל מה שהם טורחים להביא אלי בכל האתרים, בספרים, בסרטונים, והכי הכי מהכל – השיר שאתם שרים בסוף שעורי הבוקר…. אני מתה על זה… אפילו אם אני מנמנמת לרגע, כשאתם פוצחים בשירה – אני קופצת מהמיטה ומחייכת בהנאה…
תודה על הכל ושבת שלום.
כבוד הרב,
אפשר לזהות את השגת העשר ספירות? או שיודעים על זה רק לאחר שעוברים מחסום?
תודה
דף מתוך אור הבהיר,
http://www.kabbalahscience.com/kbl_heb/content/view/full/1220
פירוש הסולם, כתב ידו של בעל הסולם
http://www.kabbalahscience.com/kbl_heb/content/view/full/1218
שורש החסד והדין, דף מתוך "אור הבהיר", בעל הסולם, כתב יד
http://www.kabbalahscience.com/kbl_heb/content/view/full/1219
בית שער הכונות
פרק א'
א) * הנה יש מאציל ונאצל, והנאצל יש בו ד' יסודות: אש, רוח, מים, עפר, והם ד' אותיות הוי"ה, והם חו"ב תו"מ, והנה הם טנת"א, והם הם אבי"ע שהם הם ד' בחי' שבאדם: א' אדם הפנימי שהוא הרוחניות הנקרא נרנח"י, ב' הוא הגוף, ג' הוא המלבושים שע"ג הגוף, ד' הוא הבית שיושב בתוכו האדם וגופו ומלבושו. ב) וכל בחינות אלו כלולות מד' בחינות, ואלו הם: בחי' א' של הרוחניות היא נשמה לנשמה ונר"ן. בחי' הב' שהוא הגוף, הוא העצמות, שבהם המוח מבפנים, והגידין, והבשר, ועור. וכמש"ה עור ובשר תלבישני ועצמות וגידין תסוככני. ג) בחי' ג' שהם הלבושים, הנה הם נודעים שהם לבושים המוכרחים אל כהן הדיוט: כתונת, ומכנסים, מצנפת, ואבנט, כי אותן הד' דכ"ג הם לבושים היותר עליונים מאלו, כנזכר בזוהר, שאלו הם לבושים שם אדנ"י, ואלו הם לבושי שם הוי"ה, אבל עיקרם אינם אלא ד' בחי'. בחי' הד' והוא הבית, יש בית, וחצר, ושדה, ומדבר. אמנם בכל אלו הד' בחי' הפרטיות, יש בחינה א' כוללת כולם, והיא ממוצעת בין בחי' ובחי' הכוללת שתיהן.
בית שער הכוונות,
גרסת word או pdf להורדה,
http://www.kab.co.il/bheb/content/view/full/423/(page)/2
לכה דודי
ר' שלמה הלוי אלקבץ
צפת
מאה 16
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה
שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד
הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְּיֻחָד
יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד
לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה
לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה
כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה
מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה
סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה
מִקְדָּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה
קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה
רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא
וְהוּא יַחְמֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי
עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי
כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי
עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי
כְּבוֹד יְיָ עָלַיִךְ נִגְלָה
לֹא תֵּבֹשִׁי וְלֹא תִּכָּלְמִי
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי
וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁסָיִךְ
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְעָיִךְ
יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ
כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה
יָמִין וּשְׂמֹאל תִפְרֹצִי
וְאֶת יְיָ תַּעֲרִיצִי
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי
וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה
בֹּאִי בְּשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ
גַּם בְּשִׂמְחָה בְּרִנָּה וּבְצָהֳלָה
תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה
בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה
בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא
לגבי "מאן דאכיל דלאו דילה להית לאסתכולי באפיה":
באמת כשמישהו נותן לי משהו זה מביא לבושה אם אין לי איך להחזיר, אבל זה רק בתנאי שהוא נותן לי משהו שאין לי ושאני משתוקק אליו ואין לי יכולת לקנות אותו בכוחותי וזה מישהו זר (לא מישהו שאוהב אותי) והוא עושה לי טובה ונותן לי את זה בחינם כי יש לו, כאילו מתוך רחמים. יאללה כך, שיהיה לך…
אבל כשאני מסתכל על היחסים שלי עם הבורא כרגע אז אני לא מזהה שום דבר כזה, להפך, הוא כופה עלי כאן חיים שאני לא רוצה בהם והוא מכריח אותי לסבול כאן. מה הוא נותן לי שאני כל כך רוצה ולא יכול להשיג והוא עושה את זה מתוך טובה ורחמנות שיעורר בי בושה? אין כאן כלום!
אז מה בדיוק העבודה שלי לפני המחסום? סתם לקרוא ספרים? נעשה מנוי בסטימצקי וזהו
שבוע טוב של אור ואהבה.
זיו יקר, שבוע טוב ומבורך,
איפה בדיוק מונח הכאב שלך ?
ספר, סופר, וסיפור
"כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל בשרו"
זיו אם זה עוזר אז מה שאתה חווה זה מצב שגם אני לפעמים חווה אותו, הדרך לא קלה, ואני בטוחה שאתה לא יושב בחיבוק ידיים, עצם זה שאתה כאן איתנו , משתתף ומשתף. העצה שאני יכולה לתת לך (שהיא עצה שכדאי שגם אני אממש) זה כמה שיותר הפצה, ותזכור שאנחנו איתך מחזקים אותך.
זיו היקר, אני גם לפעמים מרגישה כך, אני בטוחה שאתה לא יושב בחיבוק ידיים כי עצם זה שאתה כאן משתתף ופעיל זה אומר שאתה בעבודה. תזכור שאנו איתך מחזקים אותך ועצה שגם אני צריכה לממש- כמה שיותר הפצה!
אתי- או שאני ממש סתומה או שאת ממש חידה
ספר היצירה
פרק א'
משנה א': בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר וספור:
רב היקר
קשה לי לקבל ובעצם כם כל הכבוד והאמון והערכה שאני רוחשת לך,
קשה לקבל כי יקירנו שחיו איתנו שנים לא נראה יותר בגוף,
אני לא מוכנה לקבל זאת אני עדיין אמינה שיקירנו נמצאים איתנו על כל צעד ושעל ומכוונים אותנו
עניין נוסף ואני מוקירה אותך כמקובל יחיד ומיוחד בדור,
לא מוכנה לקבל שאבי ומורי צדיק וחסיד היה דומם שבקדושה,
ייתכן, שעדיין לא סיים את התיקון וייתכן כי סיים אינני יודעת,
אבל אבי ומורי שהיה צדיק בכל כוונותיו ועבודת הבורא ואהבת האדם שבו,
לא מקבלת בכלל שהוא כמוץ נעלם עם מותו ורק זרע נשמתו שבה.
לאדם קשה לחשוב וכל שכן לקבל שחיי אנשים טובים ומשובחים שעברו מן העולם בייסורים או במוות טראגי או במוות טבעי היו חסרי משמעות זה קשה ובלתי מתקבל לא במוחא ולא בליבא,
בהערכה ובהוקרה
רב יקר ,אני לומדת איתכם דרך האינטרנט כבר שנתיים ,אני כל כך מאושרת שאתה חי וממשיך ללמד את כל העולם אתה רב מאד מאד חשוב, הרבה בריאות והצלחה סמדר
אני חוויתי את המוות קליני בגיל צעיר מאוד(7 חודשים) ולאחר מיכן כמעט בכל לילה אני חולמת אותו חלום שתינוק שוכב על המיטה ומישני צידיו עומדים ארבעה גברים ומהחלון שמול הראש שלי יוצא אור חזק בלתי ניתן לראיה
הייתי רוצה להביו שאם זה אכשיהו קשרו למוות קליני שהייתי ומה ה' מינסה לרמוז לי בחלום הזה.
שאלה לי …
בתאריך 24.05.16 הייתי מעורב בת.ד שצד אחד נהרג בה…
אני התפכתי עם הרכב, אני זוכר קטעים של התאונה ,ז"א חלקים חסרים, פתאום הרבה אנשים ,פתאום חילוץ ,פתאום אני במסוק. הכאב היה נורא ועצום אך התגמד למול הלחץ.הנפשי של שעת החילוץ עד ההגעה לבה"ח…
אני זוכר (או שסיפרו לי ) שהגוף היה בטרומה וכל פלג שמאל לא זז … לפתע נשאבתי לתוך מנהרה לא רחבה במיוחד אך גם לא צרה וצפופה , כולה הייתה עפופה באור מסנוור שגרם לי לא לראות את הדפנות שלה, בסוף המנהרה חיכתה לי אמא שלי . (אני יתום מגיל 10 חודשים לעולם לא ראיתי את אמא שלי מלבד בתמונות ) . אני זוכר את שערה השחור מתפזר לאחור במאין רוח קרירה ,אני זוכר את שמלתה הלא מוגדרת יותר כמו בד על הגוף בלבן . והיא אומרת לי אל תדאג יוואלד'י (בשפה הטריפוליטאית) אני פה לא יקרה לך כלום.
אני זוכר שהתעוררתי ואז ראיתי את הבן שלי בוכה ואישתי צועקת לא הבנתי מה נאמר … ואז ניסתי לצעוק אני כאן אני חי והקול לא יצא לי .. רק אחרי כמה זמן ניתקתי מעצמי את החמצן ואמרתי לבן שלי די לבכות.
כבודו … אני בן אדם לא דתי אבל מאמין קצת. השאלה שלי האם זה מוות קליני ???
תיקון לאתר
Yagel_g@walla.com
שאלתך אינה נוגעת לחכמת הקבלה עליך להפנותה לרופא.