עושים סדר בחיים

המשמעות שמאחורי סיפור ההגדה של פסח התפספסה אצל רובנו, וליל הסדר קיבל מעין גרסה מקוצרת. אם נכיר את המשמעות הפנימית של אותו סיפור היסטורי, נגלה פתרון עכשווי לבעיות היומיום שלנו

הגעת בדיוק בזמן, והמתח בשיאו: בפינה הימנית עומד משה, גדול המנהיגים בכל הזמנים, בפינה השמאלית עומד פרעה, הרשע האולטימטיבי. "שלח את עמי!" משה דורש, ומלך מצרים משיב, "לך ואל תחזור, אם תשוב, מות תמות". משה לא ישוב עוד אל בית פרעה, למחרת היום יאחד את העם, פרעה יובס ובני ישראל יצאו לחופשי.

חכמת הקבלה, אותה שיטה עתיקה שהתגלתה על ידי אברהם אבינו לפני כ-5,000 שנה, ובימינו הופכת פופולרית יותר ויותר, מפענחת את אותה סצנה מפורסמת במבט חברתי עכשווי.

משה ופרעה – מאבק בין כוחות

הקבלה מתארת את המאבק בין משה לפרעה כמאבק שיכריע את עתיד בני ישראל. עימות בין שני כוחות גדולים: כוח החיבור של העם, אותו מסמל "משה", מול כוח הפירוד שמסמל "פרעה" – האגו האכזר והדורסני.

כל עוד בני ישראל, היהודים, ילמדו לשמור על קשרים של חיבור ואהבה ביניהם – יוטב להם ולכל העולם, ואם ימשיכו לחיות בפירוד ובשנאה זה מזה – יורע להם ולעולם כולו, והם יישארו לעד במצרים.

מצרים – הארץ שבה שולט האגו הגדול

"מצרים" היא לא האזור שבו נמצאים חופי סיני הקסומים, אלא שם קוד המתאר את צורת החשיבה האגואיסטית, שמאפיינת כמעט כל ישראלי בימינו. החיים ב"מצרים" לא קלים. פרעה מולך בה, כלומר, שנאת החינם והריחוק בינינו שולטים, והדאגה להפיק תענוג על חשבון הזולת היא הערך המרכזי במדינה.

כוח הפירוד הזה מוביל אותנו להילחם על שלנו בכל מקום שאנו נתקלים זה בזה – בבית עם הילדים, בפייסבוק עם הגולשים, בפקק בכביש או סתם עם הבוס בעבודה. עולם חומרני ותחרותי, עולם שבו אדם לאדם זאב, עולם שהולך ומכלה את עצמו בספירה לאחור. אנחנו שקועים באגו שלנו ומוכנים להיאבק לבד על כל דבר – החל מדיור ויוקר מחיה וכלה בתחושת ביטחון וחינוך טוב לילדים.

משה – היחיד ששולט במצב

אלא שאז נולד משה הקטן, אותה תפיסה שמואסת בבדידות. הוא מתחיל לעורר ספקות בלב האדם, וגורם לו להבין שדי מכל הכוחניות, מספיק לקלל ולנצל את כולם. בהדרגה, הולכת ומתבהרת העובדה שצעידה אחר האגו מובילה את כולנו לסבל ולעבדות.

היום, בדיוק כמו בתחילתו של סיפור ההגדה המקראי, גם אנחנו מתחילים להרגיש מין ריקנות שכזו. ודווקא המציאות השבורה והמפורדת הזאת שבה אנו חיים, מחדדת יותר מאי פעם את הצורך באחדות.

משה הוא היחיד שמרגיש ויודע את הדרך להימלט החוצה. מתוך הקשר שלו עם הכוח העליון, עם כוח האחדות, הוא מוביל אחריו את יתר העם לצאת ממצרים.

אחדות – כאז כן היום

הגישה של משה היא פשוטה – הוא רק קורא לאיחוד, כל השאר שולי. ככל שנתחבר בינינו נגלה שאנחנו עבדים לפרעה מלך מצרים – עבדים לאגו שממרר את חיינו. במקום להמשיך להשתעבד לפרעה, עלינו להרבות בחיבור, לחמם את האווירה ואת הקשרים באהבה, כי רק בכוחה לכסות על כל הפשעים שמתגלים.

ככל שיגבר החיבור, פרעה, האגו, יספוג מכה אחר מכה, עשר מכות. כך תגיע ההכרה החדה שבשימוש באגו לא נגיע לשום דבר טוב. זאת ועוד, במאמץ להתמיד בחיבור, כאיש אחד בלבד אחד, יתחיל לנבוע כוח לא מוכר, כוח האחדות, שכמו נס יוציא אותנו מן העבדות אל הגאולה, אל האחדות, ויגיע הקץ לכל הבעיות והצרות.

לא חסר דבר. אם כולנו נשב יחד סביב שולחן ליל הסדר, נמצא שהאחד דוגל בביטחון, השני בדיור, השלישי ביוקר המחיה, הרביעי בחינוך וכן הלאה. צירוף כל הדעות המנוגדות שלנו יוצר לנו כוחות חדשים, ולכן רק בעזרת כוח האחדות נוכל להתקשר בינינו יפה, להגיע להסכמה חברתית ולעשות סדר בחיים.