דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עולמות שהולכים זה לקראת זה

עולמות שהולכים זה לקראת זה

photo_rav_gh70_185.jpg

המציאות הרוחנית נמצאת למעלה מזמן, תנועה ומקום. במצב שאותו אנחנו לא מסוגלים לתאר לעצמנו. הרי אנחנו תופסים את הכול ביחס לזמן שבו אנחנו מתארים לעצמנו את התנועה, או ביחס לתנועה שאותה אנחנו מתארים בזמן וכל זה מתרחש בשבילנו במקום מסויים. מצד אחד, שלושת הפרמטרים הללו שבהם אנחנו תופסים את העולם, מגבילים אותנו מאוד. אך מהצד השני, דווקא הם נותנים לנו בינתיים את ההזדמנות היחידה להרגיש בתוכם את מציאותנו. אם לא היו לנו הגבלות של זמן, תנועה ומקום, לא היינו תופסים את העולם כלל.

כל המציאות שלנו מונחת בתוך המסגרת של זמן, תנועה ומקום, אף על פי שהמושגים האלו לכשעצמם אינם קיימים במציאות! לכן אותו עולם שאנחנו תופסים עכשיו בתוך שלושת ההגבלות האלו, נקרא עולם מדומה. וכשאנחנו מתחילים להתפתח רוחנית, אנחנו מגלים את המציאות האמיתית שבה אין זמן, תנועה ומקום. אנחנו משיגים אותה מדרגתנו ומעלה, כלומר, תוך כדי שאנחנו מתקדמים למעלה, לקראת תכונת ההשפעה שגדולה עוד יותר, תוך כדי שאנחנו מגלים חזק יותר ויותר את השורש הנע לקראתנו, מלמעלה למטה, מתכונת ההשפעה המוחלטת אל הצמצומים, כדי שתהיה לו האפשרות להתגלות לנו.

אך במציאות הזאת לכשעצמה, מובן שאין שום שינויים. לא מלמטה למעלה, ולא מלמעלה למטה. כל התפשטות העולמות מעולם אין סוף דרך פרצופים שונים, ספירות ושבירות ועד למצבנו בעולם הזה. וההשגה שלנו, כשאנחנו עולים למעלה במדרגות הרוחניות, קיימת רק ביחס לאדם המשיג. בתוכו, בהשגתו, מתגלה מציאות שכביכול אירגנו אותה עבורו קודם לכן,  מלמעלה למטה, עד לאותה דרגה שהוא מגלה עכשיו. והוא עלה עד לדרגה הזאת מלמטה למעלה. אך כל זה קיים בתוך האדם ומורגש ביחס לגילויו ולתיקון עצמו.

אולם במציאות שלפניו לא היו שום פעולות מצד הבורא, אלא הכל התבצע בפעולה ראשונית אחת של הבריאה. ואפילו אותה אנחנו לא מסוגלים להבין: מה הפירוש לכך שהבריאה לא הייתה קיימת, ונוצרה לאחר מכן? הרי זה כבר יוצא מנקודת הנחה שקיים זמן כלשהו, התחלה, סוף… אולם באופן כזה אנחנו מתארים זאת בשפתנו האנושית. שני מושגים אלו: התפשטות העולמות מלמעלה למטה והשגת המציאות מלמטה למעלה, יוצרים את אותה תפיסת המציאות, שמאפשרת לנו להתקיים בינתיים באופן מסויים. וככל שהאדם עולה גבוה יותר בסולם הרוחני, כך הוא מרגיש ניתוק גדול יותר בין שני המצבים האלו שבאים זה לקראת זה, והוא מבין עד כמה תפיסתו, ועד כמה הוא עצמו יחסיים.

למעשה, מדובר על הרצון ליהנות שמשיג את עצמו, את בריאתו על ידי הבורא. כל מדרגות ההתגלות הגלומות בתוך הפעולה היחידה של הבורא מתגלות לנו בהדרגה זו אחר זו, כדי לבנות בנו תפיסת מציאות נכונה. לכן אנחנו זקוקים עכשיו לשתי רמות בהשגה עד שהן יסיימו להתפתח בנו על ידי המאמצים שלנו והרצון לחברן יחד. ובסופו של דבר הן יתמזגו וכל התפשטות העולמות מלמעלה למטה והעלייה שלנו מלמטה למעלה יתחברו בנקודה אחת של דבקות מוחלטת, שנקראת מלכות של עולם אין סוף.

מתוך שיעור על מאמר מספרו של בעל הסולם "שמעתי", 27.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
שני צדדים של מחשבת הבריאה
למצוא את מקומי במחשבת הבריאה
הנוסחה הפשוטה של המציאות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest