עוד מעט כל אחד ירצה כוכב לכת משלו

אודות לכסף ולשאלות על כלכלה בכללות, נכתבו אין ספור ספרים על ידי בעלי פרס נובל בתחום זה. מה שמעניין הוא, שלמרות זאת, הם כל הזמן טועים.

היכולת להרוויח מקשר עם בני אדם אחרים, למכור ולקנות, בכך שיוצרים איתם יחסים מיוחדים, הפכה את האדם לאדם. עד אז, בני האדם פעלו רק בעזרת כוח.

ואילו היום, אדם מבוגר וחלש שיש לו כסף נמצא בפסגת הפירמידה.

אם אין לי כסף, אני לא יכול להשיג אוכל, להקים משפחה, לרכוש בית. תמורת כסף אני קונה שלטון וכבוד, את כל אמצעי התקשורת שלי, כי הכול הרי תלוי בסכום ששולם. יוצא, שכסף, זה כיסוי, שעל ידו אני יכול למלא כל רצון שלי.

דברים אחדים אני לא יכול לקנות, כמו למשל, חכמה, או איזה שהן תכונות אחרות שאין לי אותן מהטבע. אבל אפשר לרכוש אותן תמורת כסף, בזה שאני קונה אנשים בעלי אותן התכונות. לדוגמה, אני יכול לשכור אדם כדי שיכתוב ספר שיהיה חתום בשמי.

עד לא מזמן, לא היה תחליף לכסף. אבל כבר בשנות ה- 60 של המאה ה- 20 הופיעה קהילה של אנשים שהתייחסו בזלזול לעושר. הם רצו להיות מאושרים מדברים אחרים, רצו להיות מאושרים פנימית.

ואף על פי שהאגו צמא למילוי, רבים היום כבר לא מסכימים לחיים במתח תמידי. לעני אין שמחה מפני שאין לו כסף, ולעשיר אין שמחה, מפני שחוץ מכסף אין לו כלום. וזאת לא בעיה של כסף, אלא בעיה של החברה שמקנה לנו כאלה ערכים.

כאשר לאדם יש אפשרות לקבל הכול, אז נאבד לו הרצון. במובן הזה, העניים יותר מוצלחים מהעשירים. אם יש לי צורך שאותו אני יכול לכסות על ידי מאמץ, אם הוא מושך אותי קדימה, אם על ידי עבודה למענו אני רואה בעתיד תענוג שמאיר לי מרחוק, אז אני שמח.

דוגמה נפלאה לכזה צורך זו השתוקקות של אהובים להיפגש זה עם זו. זה מאיר את כל חייהם, הם מצפים לפגישה ומוכנים למענה להתגבר על כל הקשיים.

אם היינו יכולים להתקיים ללא תלות בחברה, נניח, על אי בודד, ולחנך את הילדים כפי שאנחנו באמת רוצים, אז היינו מרגילים אותם לאורח חיים פשוט. אז הם היו חיים ללא מתח, ללא משברים וטרגדיות.

העולם חווה היום משבר כלכלי. אבל בעצם זהו משבר אידיאולוגי: אנחנו פיתחנו באנשים רצונות מלאכותיים, ואחר כך הסתבר שאנחנו לא יכולים לספק אותם. עם התביעות והדרישות שלנו עוד מעט כל אחד ירצה כוכב לכת משלו. אבל גם אז הוא לא יירגע, מפני שמיד יקנא בשכן שכוכב הלכת שלו גדול יותר.

הגיע הזמן לברר כיצד לנצל את כוח הכיסוי, כוח הכסף. מצד אחד, צריך לחנך את האדם בכזאת צורה, כדי להביא את הצרכים שלו לרמה הכרחית כזאת שאנחנו נוכל לספק.

מצד שני, צריך לחשוב היטב כיצד לארגן את הכלכלה שתהיה מסוגלת לייצר את כל הדרוש, ומערכת חינוך שתעביר את האדם לצרכים רציונליים ותמלא את הפנאי שלו.

יוצא, שבכלכלה החדשה אנשים יעסקו ביצירת "כסף", כיסויים לאיזון רציונלי של הרצונות הגשמיים, וכמו כן, לרצונות רוחניים יותר נעלים שיתגלו בהם. כך הם יתקדמו.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 62, 30.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כאשר הכסף שולט
הכסף הוא בסך הכול שווה ערך
הכסף הוא כיסוי על הרצון