דף הבית / אקטואליה / ישראל היום / עוגה אחת לכל המשפחה

עוגה אחת לכל המשפחה

אחד מאתרי החדשות המובילים בישראל בשפה הרוסית (Zahav.ru) פרסם מאמר טוב של תלמיד שלי אודות הצדק החברתי:

עוגה אחת לכל המשפחה

האוהלים הפכו מהר מאוד לחלק שגרתי מהנוף הישראלי. אפילו אם הם צפויים להיעלם בזמן הקרוב מרחובות הערים, הדף הזה כבר נחרט בהיסטוריה תחת הכותרת הרועמת "המחאה החברתית".

איך שלא נתייחס למפגינים, דבר אחד הם בטוח השיגו: הם חייבו את כולם להרהר על הבעיות הכלליות המשותפות, שאופיין הוא לא כל כך פוליטי, אלא כלל-עממי, אפילו משפחתי במשהו.

לא במקרה הדרישה לצדק חברתי הפכה לאחת הסיסמאות הראשיות ואיחדה, לפחות חיצונית, מגזרים שונים של החברה. ערי האוהלים שומרות ביניהן על קשר, ובירתן, שדרות רוטשילד, אפילו מקיימת ועידות אינטרנט בינלאומיות עם עמיתיהם מספרד. יתרה מכך, בימים האחרונים המחאה מצאה לעצמה מגרש חדש, כשחדרה גם לאייפונים, תחת מסווה של אפליקציה בשם "צדק חברתי".

ומה שמעניין הוא, שהתהליך הצליח להתפתח לא רק לרוחב, אלא גם לעומק. מעֵבר לביקורת שנמתחה על המערכות והמנגנונים הממשלתיים, החלה בחינה מחודשת של היסוד המוסרי שעליו כולם נבנים. המכנה המשותף הזה מעביר את מערכת היחסים בין העם והשלטון לרמה איכותית חדשה. השכבות החלשות דורשות לא סתם כסף, אלא יחס. לא נדבות, אלא התחשבות באינטרסים המשותפים.

אפילו אם אלה רק הניצנים הראשונים בקרב צמחייה של מחאות סוערות, עדיין הם משמעותיים מאוד.

כבר עברנו את זה?

צדק חברתי זה עסק לא פשוט. לא אחת, המשמעות שמסתתרת מאחורי המושג הזה היא: תחלקו את ההון בצורה שתיטיב לי כמה שיותר. אך למען האמת, אם חלק מסוים של החברה מרגיש מקופח – זה כבר לא צדק. זה נכון גם במקרה שהטייקונים והמנהלים הבכירים נשארים מקופחים מכך שנלקחו מהם המיליונים שלהם. ולכן ניסיונותיו של מעמד הביניים לקחת לעצמו נתח גדול יותר מהעוגה המשותפת הם לגמרי לא צדק, בהגדרה.

כיצד אם כן אפשר לחלק את עוגת התקציב? עד עכשיו, איש לא הציג נוסחה שאיתה יסכימו כל שכבות החברה. ובינתיים, לחוסר השוויון החברתי יש בהחלט אפקט שלילי והרסני ביותר. ככל שהוא גדול יותר, כך המצב במדינה גרוע יותר.

נוכל להשתכנע בכך לא רק מהדוגמא של רוסיה, אלא גם מארה"ב, שבה הכנסותיהם של המאיון העליון גדלו בשנים האחרונות במימדים שלחלוטין אינם פרופורציוניים בהשוואה למצב בסקטורים האחרים של החברה – דבר שיצר בעיות רבות.

בסך הכול, לפי נתוני המחקרים העכשוויים, חוסר שוויון בהכנסות הוא הסיבה למרבית התחלואים החברתיים במדינות המפותחות. והדבר המפליא ביותר הוא שחוסר הפרופורציה הזה מזיק לא רק לאלו שמרוויחים מעט. כולם סובלים במידה שווה כתוצאה מחוסר השוויון.

למשל, הסטטיסטיקה של תמותת ילדים, תוחלת החיים והשמנת יתר מראה שהמצב טוב יותר דווקא במדינות בהן יש פער נמוך יותר בין העשירים ביותר והעניים ביותר. בארה"ב, השמנת יתר נפוצה פי 6 מאשר ביפן ה"שוויונית" יותר. לתינוק יווני יש סיכויים נמוכים יותר למוות מוקדם ותקווה גבוהה יותר לחיים ארוכים, מאשר לתינוק אמריקאי. דרך אגב, למרות המשבר הכלכלי החריף, הסקרים מראים שהיוונים ממשיכים להרגיש מאושרים הרבה יותר מהאמריקאים.

בספרם "The Spirit Level", ריצ'ארד ווילקינסון וקייט פיקט מציגים מספר עובדות מעניינות: בארה"ב, בריטניה ופורטוגל, בני המעמד הגבוה מרוויחים פי 8-9 יותר מהמעמד הנמוך, בעוד ביפן ובשבדיה – רק פי 2-3. וזה מורגש מאוד בכמות התסביכים הפסיכולוגיים, במיוחד הדיכאון והפוביות שונות. בתוך שנה, בספרד, גרמניה, איטליה, ויפן, אחד מכל עשרה אזרחים הזדקקו לסיוע פסיכולוגי ופסיכיאטרי, בעוד באוסטרליה, קנדה, ניו זילנד ובריטניה – לפחות אחד מחמישה נזקקו לטיפול נפשי, ובאמריקה, שיאנית חוסר השוויון – יותר מאחד מארבעה. אותה המגמה נצפית גם בשיעורי ההצלחה בלימודים, בכמות האסירים ובתחומים רבים נוספים.

לא צלחו הניסיונות לתלות את הנתונים הללו ברמת החיים השונה. העניין הוא לא גודל ההכנסות, אלא דווקא חוסר האיזון שלהן. חברה לא שוויונית מפעילה לחץ חזק מאוד והופכת את האספקטים החומריים של הצריכה לקנה המידה של ההצלחה החברתית. המערכת ההיררכית מחדירה בכוח את סולם העדיפויות שלה ומכריחה את האנשים להיאבק על מעמדם, מה שמוביל לעלייה בפשיעה, לבעיות נפשיות ולמשבר באמון ההדדי.

אם כך, "צדק חברתי" הן לא מילים ריקות, אלא תנאי הכרחי לפריחה. אך הוא צריך להיות רצוני. הניסיון לכפות את השוויון מוביל לחורבן בלתי נמנע. חייבת להיות כאן הסכמה כללית.

שווים בלי השוואות

נניח שאני בגובה שני מטר, שוקל מאתיים קילו ומתאגרף במקצועי, ואתה רק מטר וחצי ושוקל חמישים קילו, אבל אתה חכם. אני מרוויח בקושי רב חמשת אלפים ש"ח בחודש, ואתה מרוויח מיליונים. אם הייתה לי היכולת, ודאי שהייתי בא אליך, נותן לך "בוקס" רציני, לוקח את המיליונים שלך, ומשאיר לך בטוב ליבי חמשת אלפים ש"ח.

מי מבינינו פועל בצדק? לי נתנו כוח ואני משתמש בו כדי להרוויח על חשבון האחרים, ולך נתנו מוח, ואתה משתמש בו בדיוק באותה הצורה. כך נראית החברה שלנו?

האמת היא שכן. הזריזים תמיד נמצאים לפני האיטיים, החרוצים לפני העצלנים, החכמים לפני הטיפשים. כמובן שישנן גם השפעות נוספות: קשרים משפחתיים, שחיתות וכדומה, אך העיקרון נשאר אותו עיקרון: יש לנו חברה שבה יש הזדמנויות שוות אך נקודות מוצא שונות. פלא שהעולם במשבר?

האמת היא שאין כאן שום דבר חדש, חוקי התורשתיות מוכּרים עוד מימי קדם. בתלמוד הבבלי, במסכת "נידה" (דף ט"ז:), כתוב שבטיפת הזרע כבר קיים המידע על האדם שיצמח ממנה: האם הוא יהיה חזק או חלש, חכם או טיפש, ואפילו עשיר או עני. אז איך אפשר לשלב את זה עם עיקרון הצדק החברתי? איך לעשות שכולם יישארו מרוצים? התשובה מובנת מאליה: הצורה היחידה שבה הכול מתבצע מתוך הסכמה כללית ולשביעות הרצון הכללית – היא משפחה. רק במשפחה גדולה ואוהבת אפשר להתאסף סביב "שולחן עגול" ולהגיע להסכמה על פיתרון הבעיות השוטפות לפי סדר החשיבות שלהן. המשפחה לא תנטוש אף אחד, תספק לפני הכול את צרכיהם של הילדים והזקנים, ואף אחד לא ירגיש מקופח או מופלה לרעה.

משמע שהצדק החברתי בעידן המודרני, הוא מועצה משפחתית כלל עולמית, לצידה של כלכלה שבנויה בצורה שתאפשר לה לבצע בחכמה את החלטותיה של אותה המועצה. האם זה חלום? – ממש לא. להיפך, מי שעדיין חושב שאפשר לפעול אחרת – הוא החולם.

דרך אגב, במסכת "נידה" מוסיפים ואומרים, שישנו רק דבר אחד שאותו אי אפשר לקבוע לפי טיפת הזרע: האם האדם יהיה טוב או רע. זוהי הבחירה שלו. כך גם אנחנו, למרות כל ההבדלים והסתירות, יכולים לקבל החלטה נכונה. הרי גם כך לא יהיה מספיק כסף לכסות את כל הדרישות. יש לנו רק מדינה אחת ותקציב אחד. אפשר "לנסר" אותו כמו ברוסיה, אפשר להתקומם נגדו כמו בספרד, ואפשר גם לדון בינינו על הכול בלי התקפות ועלבונות, בשוויון, בצדק. לפי אותו הצדק החברתי. או המשפחתי. בסופו של דבר, מה ההבדל?

אולג חלבניקוב
ידיעות קודמות בנושא:
העולם החדש זקוק לכלכלה חדשה
סוד ההצלחה: ישיבה סביב שולחן עגול
איך להשיג צדק חברתי

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest