דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / "עד שיפוח היום ונסו הצללים…"

"עד שיפוח היום ונסו הצללים…"

laitman_2008-11-14_6989.jpg

בואו נתאר לעצמנו שקיים שער כלשהו, שנפתח ונסגר בצורה אוטומטית בזמן התקרבותו של האדם. השער הזה בודק את החיסרון של האדם, ואם הוא אינו מספיק, לא נותנים לו להיכנס.

הכול מוכן לסעודה ובעל הבית מחכה לאורחים. אבל הוא מחכה להם בהתאם לרצון שלהם להתאחד, רק במקרה שהם באמת רוצים להתאחד איתו. וזה נבדק לפי הנכונות שלהם להתחבר ביניהם, כך שהחיבור הזה יהיה באמת בכוונה על מנת להשפיע.

אם יש לך השתוקקות וחיסרון אמיתיים – ייתנו לך להיכנס. וכאן יכולות להיות שתי דרגות. הראשונה, זה כאשר האדם מצליח, אך בינתיים לא פיתח מספיק תיאבון, מספיק רצון לסעודה, כלומר רצון והשתוקקות ליהנות מההשפעה לבורא.

אחרת, האורח בעצמו סגר את עצמו מלקבל שום דבר, כי דווקא הוא עשה את הצמצום. וקודם כל, אנחנו צריכים להגיע לגובה של אותו האורח, שמתבייש לקבל מבעל הבית אוכל בחינם. הוא מוכן לקבל אותו בתנאי שיוכל להפוך את הבושה שלו לכבוד, ויעשה את זה למען בעל הבית. ואז הוא משתמש בכל הרצונות והיוצרות שלו בשמחה, מפני שהוא יכול להשפיע.

לכן האורח מגלה בתוכו בשמחה את התיאבון הגדול, יחד עם הנחיצות להשתמש בו בצורה נכונה: ליהנות מהכיבוד, כדי לגרום בכך הנאה לבעל הבית.

אם האדם מתקדם בצורה נכונה וכל הזמן מחפש את התמיכה לכך, אזי הוא זקוק למאור המחזיר למוטב. והוא מתחיל לחשוב: איך אפשר לעורר את המאור? על ידי מה? – רק על ידי תפילת רבים, יחד עם החברים. כך הם מתקדמים.

אבל בכל שלב של ההתקדמות קיימות בעיות משלו. כי הרצון לקבל הנוסף שצריך להתגלות בכל מדרגה חדשה, דורש תיקון. בכל מדרגה דרוש תיקון, כי זה לא סתם שינוי קטן של הרצון, אלא עלייה לדרגה חדשה. כל שינוי קטן דורש מעבר של כל עשר דרגות ההתפתחות, עשר הספירות השלמות.

ולכן האדם צריך לעבור מחדש על כל הפעולות שנעשו במדרגה הקודמת. ואם הוא בינתיים לא מרגיש שוני גדול ומהותי בין המדרגות, אזי נדמה לו שהוא כביכול חוזר לאותם המצבים. וכמה כבר אפשר… כבר נמאס לו לחזור שוב ושוב על אותו הדבר.

הוא רוצה לראות התקדמות כלשהי. אפילו אם יש איזושהי נסיגה לאחור, כמו בגלגל שמסתובב, עדיין, הוא רוצה שתורגש התנועה קדימה. אם הוא אינו רואה אותה, זו בעיה.

יכול להיות שהוא אינו רואה את ההתקדמות בתוכו, אבל הוא רואה אותה באחרים. והוא חייב לשמוח על כך. אבל האגו הלא-מתוקן שלו אינו נותן לו לשמוח מהצלחתם של האחרים. הוא בינתיים לא השתחרר מהאינטרס האישי.

מכסים אותו בצל, והוא מפסיק להרגיש התקדמות. בתנאים כאלה, הוא מאבד את התיאבון לסעודה. הוא פתאום מאבד את הכוחות ומתחיל לבקר את כל החישובים הקודמים שלו ולהחשיבם כלא-רציניים, לא-מציאותיים.

ביחס למציאות הזאת, שבה הוא נמצא עכשיו, המציאות של העולם הזה, כל זה נראה לו לא מספיק רציני, לא סולידי. אנשים אחרים עוסקים בדברים מובנים, שמביאים רווח ממשי שאפשר למשש בידיים, להפקיד בבנק, להביא את השכר בערב למשפחה ולהתגאות בהצלחה.

ואילו כאן אין כלום, הכול נעלם, כמו מים שמחלחלים לתוך החול! ואין למי לבוא בטענות. זה נקרא צל.

ולכן גיבורים רבים נופלים בקרב הזה. לעיתים אנחנו שומעים מכל מיני קבוצות על מקרים כאלה. מצד אחד, צריך להצטער על אנשים כאלה, כמו על מתים, כי חבל לנו שהם מתו. אך מהצד השני, מתישהו הם בכל זאת יצטרפו לתיקון, כי "לא יידח ממנו נידח", ו"הכול חוזר לשורשו".

מה לעשות, זה לא תלוי בנו. כל מה שאפשר לעשות, זה להשתדל בכל הכוח להתחזק, לבנות לעצמנו תומכים ו"מעקה" נכונים שיתמכו בנו – להציב "שוטרים ושומרים". אם אנחנו מבינים שהצל מגיע כדי שנהפוך להיות חזקים יותר, מפני שרק בהסתרה אפשר לגלות את הרצון הנוסף, הדרוש לגילוי – אז אנחנו מבינים שאין ברירה, וחייבים להמשיך…

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 18.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אל תחמיץ את ההזדמנות
להיוולד מחדש בכל מדרגה
התוספת שלי לכיבוד המלך

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest