עבודת האדם ועבודת הבורא

 שאלה: מה זאת עבודה פנימית של האדם, עבודת הנשמה?

תשובתי: מקובלים מכנים עבודה את המאמצים בניגוד לרצון שלך. נניח, שאני רוצה לשכב, אבל אני קם והולך לעבודה. אנחנו מכנים זאת בעולם שלנו מאמץ. רק אנחנו שוכחים, שאם אני בכל זאת קם והולך לעבודה, זה אומר שהפעולה כבר מבטאת את הבעת הרצון שלי, כלומר, התגברתי על הרצון שלי להתענג על הספה, לראות כדורגל, והחלטתי, שעדיף לי ללכת ולהרוויח כסף. אחרת לא אוכל לקום וללכת לעבודה ולבזבז שם את הקלוריות שלי. אמנם אני עושה זאת בעל כורחי, אבל בכל מקרה זהו הרצון שלי.

כלומר, אני מחליף רצון אחד באחר, מפני שאני רואה בו תועלת ברורה. זוהי עבודה פיזית בעולם שלנו שאותה מבצעים כולם: ספורטאים, ציירים, פועלים, לא משנה מי ואיך. אם אדם יכול להתגבר על עצמו ולבצע משהו זה נקרא עבודה חומרית, פיזית שלו. אם הוא לא רוצה, אז צריך לגשת אליו עם "שוט" והוא ירצה.

במילים אחרות, אם כתוצאה מהשפעות למיניהן על האדם, בכך שמביישים אותו, נוזפים בו, גורמים לו ייסורים, אפשר לשנות את הרצון שלו ולחייבו לבצע סוג מסוים של פעילות, זה נקרא עבודה בעולם שלנו. בסופו של דבר הוא ירצה לעשות אותה כדי להימנע מייסורים.

עבודה רוחנית היא בלתי אפשרית, מעצם הגדרתה. האדם מלכתחילה אינו יכול לבצע אותה בעצמו, מפני שאת העבודה הזאת מבצע רק האור העליון, הבורא. לכן היא נקראת עבודת ה'. העניין הוא שאני בעצמי צריך להפציר ולשכנע את הבורא, שיעשה במקומי את העבודה הזאת. כלומר בקשות, שכנועים, הכנה לכך שהוא יתקן אותי, זו העבודה שלי, אבל הוא זה שצריך לבצע אותה, מפני שתכונה של השפעה ואהבה חלוטה, המנותקת מהקיום שלי, לא קיימת כלל במסגרות הטבע שלנו, ובהתאם לטבע שאיתו נבראתי, איני יכול לעשות את העבודה הזאת. לכן, עליי לשכנע את האור העליון שמאוד רוצה בכך, שיעשה זאת בשמי. למה העבודה הזאת "תירשם" על שמי? מפני שאני זה ששכנעתי אותו. עשיתי הכול, כדי שזה יתממש ולכן היא נחשבת לעבודה שלי, למרות שהיא נקראת "עבודת ה'". כלומר הוא מבצע, אבל אני מפציר בו, משכנע אותו ומתחנן לפניו.

זו האפשרות היחידה להגיע לבחירה חופשית של האדם בעולם שלנו, במצב שלנו.

מתוך שיעור וירטואלי, 18.12.2016