סעודה שבה עייפים מלחכות לך

הבורא ברא את הרצון של הנברא, כנקודה שחורה בתוך האור הלבן. והאדם צריך להוסיף תוספת לרצון הזה מעצמו, ורק התוספת הזאת נקראת כלי לקבלת האור, שאותו אנחנו יכולים לגלות.

כל האיכויות והתכונות של האור, המתגלות על ידנו בו, זו מדרגה שלמה של נרנח"י במקום נפש דנפש, והיא אפשרית רק הודות לתוספת שאותה אנחנו צריכים להשיג בעצמנו ושאינה קיימת מלכתחילה. ממצב "1" בעולם אין סוף, היכן שנבראנו, ועד למצב "3" שמתגלה לנו בזמן חזרתנו לעולם אין סוף, אנחנו צריכים להגדיל את הכלים (הרצונות) שלנו פי "620" (תר"ך) פעמים, ובמידה הזאת אנחנו מגלים את האור.

כלומר, כל גילויי האור אינם מתרחשים ברצון ההתחלתי הבסיסי שנברא על ידי הבורא, אלא בהשתוקקות, שאותה אנחנו מפתחים מעל לרצון הזה.

לא ניתן לפתח את ההשתוקקות הזאת ביחידות, אלא רק בזכות הסביבה. הרי אז ההשתוקקות הזאת רוכשת צורת השפעה, ולא צורת קבלה. אם אני צריך להגיע אל המטרה, בכך שמתחבר עם האחרים ורוצה לאהוב את הזולת, זה סימן שהמטרה שלי היא להשיג את תכונת ההשפעה. ה"כיבוד" שלי, התענוג, השׂמחה בזה שאני מגלה בתוכי את תכונת ההשפעה הזאת, מגלים את האור כטוב, כנותן.

כשאני בעצמי הופך להיות המשפיע והנותן, אני מגלה תכונות זהות באור. כי בהתאם לחוק השתוות הצורה, אנחנו יכולים לגלות ולתפוס רק את אותן התכונות שנמצאות בתוכנו. לכן שׂמחה לא נקראת מילוי כלשהו שמגיע אליי מבחוץ או שהושג על ידי.

אך קיימת בי השתוקקות גדולה, התפעלות מהמטרה הנעלה, הרצונות שקיבלתי מהסביבה, ואני משקיע מאמצים ומוכן לסבול למען המטרה הגדולה הזאת. בזה אני כל הזמן משכנע את עצמי בעזרת הסביבה, בעזרת הערבות שלה. ולכן כל הרצונות שקיבלתי מהסביבה, יהיו רצונות של השפעה, השתוקקות לטעום מסעודת המלך הזאת "בעל מנת להשפיע".

ואז במקום טעם, שאותו אנחנו מגלים בהארה החלשה של "נפש דנפש", כמו עכשיו בעולם שלנו, יתגלה לנו אור נרנח"י, הגדול פי "620" פעם בכל אותם הרצונות, שאותם פיתחנו בתוכנו.

"620" זה מספר הרצונות, הכלים, של השפעה שפותחו על ידינו בזמן העלייה ב – 125 המדרגות. כך אנחנו מגיעים לסעודה ה"נכונה", כלומר מקבלים בעל מנת להשפיע מבעל הבית של הסעודה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 21.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
טעם הרוחניות – בהרגשת ההודיה
חסרון והשתוקקות