סלאם, עלינו ועל כל העולם

גן העדן נישא בתיק צד גדול וכבד בצבע שחור, שמתקרב בחיוך גדול ועיניים מזוגגות אל פתח בית הקפה. הוא מביט בהמוני האנשים שגודשים את השולחנות ונהנים מדברי המתיקה. בלהט מצמרר הוא ממלמל בשפתיו: "אללה אכבר", ולוחץ על כפתור הגיהנום עלי אדמות.

בתוך רגע העולם נצבע בפיח, בריח בשר חרוך, בצרחות. הרבה תנועות, אבל אפשר להספיק לעקוב אחרי הכול. הילוך איטי על שוטרת שנושאת תינוקת עם כובע ליצן, בחיפושים אחר האימא. המוח מסרב לקלוט איך הגענו לטירוף הזה, שבשביל להשיג 72 בתולות בגן עדן נחריב את העולם?!

תורו של האיסלאם

אם לא הברזתם משיעורי ההיסטוריה בתיכון, אז אתם בטח זוכרים איך קפצנו בין תקופות שונות. חיים של אנשים פשוטים כמונו, שאהבו, שנאו, צחקו, בכו והתענגו על החיים. רבים מהם אף סבלו ממלחמות, מעוני ומרעב, אבל בלב כל תקופה נכחו ביניהם תמיד אותם האנשים שהצביעו על המשותף בחיים של כולם. דרכם התגבשו דתות, סביבם קמו עמים, מהם קמו מנהיגים.

תקופה אחר תקופה. כך נולד עם ישראל בבבל העתיקה, כשאברהם הציע לתושבים לחיות באחווה תחת הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". כך הצמיחה ההיסטוריה את ישו שהלך על המים, חולל פלאים וגיבש את הנצרות כדת חדשה שדהרה במסעות הצלב עד שהשיגה שליטה ברחבי הגלובוס. כך ניבא מוחמד את האסלאם, שצמח והתרחב עד לימים אלו, וכעת מגיע תורו להרים את הראש.

בשנים האחרונות האסלאם מנפח את חזהו כמו בריון ומשתמש בכל כוחו. תדמיתית, האסלאם מציג את עצמו כטוב עלי אדמות. הוא מציע לאנשים גן עדן, הוא מציע להם לפגוש את הכוח העליון, את אללה, הוא מבטיח את הנצח. בתוך דקות ספורות אפשר להצטרף לחבורה: חמש תפילות ביום, הסכמה למעט חוקים – והפכת לחלק מהמשפחה. וכן, עדיף להשתייך מאשר להתעמת.

שינוי התפיסה

ראשי ממשלות בכל מדינות העולם המערבי עומדים חסרי אונים אל מול האסלאם הנחוש והאכזר, הם בסך הכול רוצים לגמור עוד קדנציה בשקט, ליהנות ממנעמי השלטון. אם חלילה יתאחדו ויוותרו על הדבש שבשלטון אולי יצליחו להרוויח כמה הישגים בבלימת האסלאם המשתולל, אבל אין להם חשק להסתבך במלחמות. לא במשמרת שלהם.

כלי התקשורת חושפים תופעה חדשה של צעירים מכל רחבי העולם המערבי, שלאחר התאסלמותם מצטרפים למלחמת הקודש במסגרתם של ארגונים שונים כמו דאעש וג'בהת א-נוסרה. האסלאם ומלחמתו העיקשת מספקים להם משמעות גדולה מול הקלות הבלתי נסבלת של חיי הצעירים המערביים הללו. טיולים, אלכוהול, סמים קלים וסקס זמין – "אאוט", חיפוש אחר משמעות לחיים – "אין".

האסלאם מוצא בכל אותם חבר'ה צעירים ומיואשים קרקע פורייה אשר בה הוא יכול לטעת את זרעי ההשתלטות בכוח. את הפירות הוא קוצר במהרה בדמות שכונות שלמות באירופה ובארה"ב המתנהלות לפי חוקי האסלאם החדשים, מקומות שבהם אפילו המשטרה המקומית חוששת מעימות. כך נדבקות אוכלוסיות שלמות בדת הכוחנית המתפשטת, מעדיפות להיות בצד החזק והשולט.

מי שלא מוכן להצטרף אל האיסלאם לפי החוקים שלו, מוצא להורג ללא רחם. זוהי בדיוק התמצית של כל טרור – לזרוע פחד וחרדה בלב הציבור. אלא שצריך לזכור שלטרור יש שורשים. הוא צומח במקומות שבהם אנשים סובלים מקושי לקיים את חייהם, להתפרנס בכבוד, לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. ובעולם הקר והמנוכר שבו הדאגה לזולת היא סוג של חולשה ונחיתות, אין סיכוי לחלשים. זוהי מלחמת הישרדות שדוחפת את החלש לאמץ לעצמו כל אידיאולוגיה, כל תחפושת שתאפשר לו לעלות בסולם החברתי ולצבור כוח. האלימות והטרור נעשים כלי מצוין למשיכת תשומת הלב.

לכן כשמדברים על מלחמה למיגור הטרור, ברור שכוח צבאי ומודיעין מתוחכם יכולים לרסן ולבלום את הנזקים, אבל המלחמה האמיתית היא דווקא מול האידיאולוגיה ודעת הקהל שמשליט הטרור בלב האזרחים המפוחדים. כל שעלינו לעשות הוא להטמיע אידיאולוגיה חדשה, להחליף את האנוכיות בדאגה לאחר. כך נוכל לגייס כל אדם בעולם לצבא האהבה, שלוחם למען ערכים של צדק ושוויון, בנייה וצמיחה שיספקו את צורכי החיים של כל אדם באשר הוא. אם כולם יהפכו לצרכני הדאגה לאחר, לא יהיו קונים לרוע ולניצול. את זאת נוכל להשיג רק אם נבחר בחיים של אחדות.

מגלים גן עדן בינינו

תארו לכם חיים שבהם אתם דואגים לכל העולם כל הזמן, והעולם מצדו חי בדאגה אליכם. הספקניים בינינו יגידו שטבע האדם הוא קר ואכזר ולכן אין סיכוי שזה יקרה. זוהי בדיוק הטעות. הכול תלוי אך ורק בנו, בכולנו.

המצב האידיאלי הזה היה קיים בעם ישראל במשך ההיסטוריה שלו, ולכן בו טמונה החכמה. אותה השיטה ליצירת היחסים הנכונים בין בני האדם, שיטת החיבור.

למעשה, כל ההיסטוריה האנושית נועדה להוביל אותנו למפח נפש ולכישלון בניסיון להתמודד עם הבעיות בחיינו, על מנת שנוכל לגלות את חכמת החיבור מחדש. אז יוכל כל העולם לחיות בבטחה ובשלום. כל הקונפליקטים, ניגודי האינטרסים, המלחמות והטרור, הרעב והבעיות הכלכליות, המחלות ואסונות הטבע, ייעלמו ויכחדו מהעולם, משום שהסיבה לכל אלה הוא חוסר הקשר הנכון בין בני האדם. הכול קורה כיוון שאנחנו פועלים בניגוד לחוקים המקיימים את מציאות חיינו.

עלינו לחזור ולחפש את נקודת המפגש בינינו. כשנשב במעגלי השיח ונדבר מלב אל לב, מתוך כוונה לגלות את הטוב ואת החיבור בינינו, יתגלה כוח החיבור שקיים בטבע, והוא זה שיקרב בינינו וייתן לנו כוח לדאוג לאחרים יותר מאשר לעצמנו. אז נגלה את החום שבחיבור, את הקלות והפשטות שבחיים, כמו תינוק המונח בזרועות אמו וניזון מהטוב השופע ממנה אליו.

כך ביחסים שבחיים המצומצמים והפרטיים שלנו, ומתוך אותם מעגלים בשכונות, בבתי הספר, במוסדות השלטון והסדר, נוכל לבנות את החיים המשותפים. מתוך החיבור נגלה מהם סדרי החיים הנכונים על מנת לפעול על פי חוקי הטבע. נבנה מערכות של חינוך והסברה שיפארו וירוממו את הערך של הדאגה לזולת, עד שהידיעה תתפשט ותכה גלים, ותיגע בכל אחד על פני הגלובוס.

כך נשנה את דעת הקהל לחיבור ולאהבה, ודעת הקהל הזו תהיה הכוח שיחייב את כולנו לפעול לכיוון הטוב. בואו נגלה פה, בחיים האלה, בינינו, את גן העדן האמיתי.