קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם אפשר תוך כדי תהליך הלמידה האינטגרלית, למשוך מרחוק אנשים להשתתפות ב"שולחנות עגולים", שמוצגים להם מהקלטה? כלומר האם אפשר להשוות "שולחן עגול" חי להקלטה של "שולחן עגול"?
תשובתי: ודאי. אני בטוח, שזה אמצעי יעיל מאוד של שינוי אינטגרלי של האדם. אתה חייב למשוך את הצופה הווירטואלי לתוך מעגל הדיונים שאותו אתה מראה לו, ולהפוך אותו למשתתף העשירי של התשיעייה הזאת. אתה חייב לתת לו אפשרות להכיר את האחרים, להציג את עצמו וכולי.
נניח, שבמעגל יושבים תשעה אנשים, וכל אחד מביע את דעתו בהקשר לשאלה שנשאלה. והנה כאן נכנס למשחק הצופה שלך.
יש כאלה תקליטים שמיועדים למוזיקאים שבהם מוקלטת תזמורת, ואני, נניח, צריך לנגן את קטע הסולו, ובשבילי משאירים על התקליט הפסקה מתאימה. נניח, שהסולו שלי נמשך שתי דקות, אז התקליט מסתובב, המוזיקה לא מתנגנת ובזמן הזה אני צריך לנגן. כך אתה משאיר זמן להשתתפות בדיון עבור הצופה הווירטואלי.
שאלה: אבל אף אחד לא מקשיב לו והוא יודע את זה.
תשובתי: מה זה משנה?! זה לא חשוב. הוא בכל מקרה נכלל בשיחה, בדיון.
וכאשר אני מנגן יחד עם התזמורת שמוקלטת על התקליט? אני שׂם תקליט, נשמעת מוזיקה חזקה ופתאום, דממה, וכאן אני נכנס עם הכינור שלי. האם בזה אני מקבל פחות תחושות ולא נכלל בנגינה הכללית?!
עכשיו הופעתם של כל הזמרים והנגנים בכל העולם הפכה לתיאטרון. זה היה בעבר, כאשר הם עמדו, כמו פסל, ואילו עכשיו הם צריכים לנוע, לרקוד, להיכלל בפעולה המשותפת הכללית.
לכן צריך לכלול צופים ווירטואליים בצורה פעילה בדיון הכללי, כי קל מאוד לתפוס את השדה של האנרגיה הרוחנית האינטגרלית.
מתוך שיחה מס' 1 עם קונסטנטין קלצ'נקו, 20.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
"שולחן עגול" הוא מכשיר של אינטגרציה
האינטרנט כאמצעי להשגת המטרה
החינוך האינטגרלי: וירטואלי או פיזי?
