קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מטרת העבודה שלנו בסדנה מובנת, אנחנו פותחים את הלב זה לזה, מתקרבים, מתאחדים.
תשובתי: אתם לומדים להבין מה מסמלת קבוצה. עד עכשיו רק שמעתם מה זה. אבל כאן, אני מקווה, התחלתם להרגיש שבקבוצה טמונות תכונות מיוחדות, שאותן לא תוכלו לברר ביחידות. דווקא על ידי הקשבה לחבר, ולא משנה מה הוא אומר, כי הוא אפילו יכול לא לדעת שום דבר (הוא יכול להיות רק חודש, חודשיים בקבוצה), אתה במילים שלו תשמע את מה שאתה צריך.
שאלה: ישנה גם צורה אחרת של עבודה קבוצתית, שפשוט קוראים טקסט ולא עושים שום פרשנויות. מה ההבדל? מתי משתמשים בכזאת צורת עבודה?
תשובתי: שאלה מאוד רצינית.
ואיך אתם בכלל דנים ביניכם, כאשר עומדים במעגל גדול ואומרים משהו? אתם גם כן אומרים משהו על עצמכם, מעצמכם, על גדלות הקבוצה, גדלות המטרה, אסיפה, על מה שלמענו הגעתם לכנס.
העיקר זה לא לדבר על מה שנמצא כרגע בלב שלכם.
כלומר, אלה דברים שצריכים לנבוע מתוך הבנה. אבל לפני שמגיעים להבנה, אתם צריכים להרגיש הכול, אחרת לא תגיעו למחשבה מיוצבת נכונה. לכן זה לא נוגע לחוויות האישיות שלכם.
אתם לא שופכים עכשיו את כל מה שעל ליבכם, את מה שאתם מרגישים כרגע.
כמו בעולם שלנו, אתם לא רוצים לספר על הרגשות הכי עמוקים שלכם, על הסודות האישיים, אותו הדבר גם כאן. כלומר אנחנו לא מדברים על היחס שלנו עם הבורא, זה נוגע אישית לכל אחד. לכל השאר, אין שום חשיבות.
שאלה: כשאנחנו עובדים באופן עצמאי בקבוצה, מי יעזור לנו לעצור בזמן ולדבר מתוך הרגש ולא מתוך השכל?
תשובתי: אל תפחדו לטעות. זה לא חשוב. בכלל לא חשוב!
בקבוצה יכולים להתאסף אנשים שלומדים רק חודש, חודשיים, ולנסות לדון במשהו ביניהם, לדבר כמו ילדים, זה לא חשוב. הם בכל מקרה יגדלו, רק שיעשו את מה שצריך. לא נדרש מאדם שום ידע מוקדם, שום דבר. העיקר, תפעל באופן פשוט, בתמימות, בתום לב ואז הכול יסתדר.
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
למדוד את עצמי
תדברו על העליון!
ההַכְווָנָה בקבוצה
