סגידה עיוורת או תנועה הכרתית?

כנס גאורגיה. שיעור מס' 3

שאלה: בדת אומרים, ש"הכול זה רצון הבורא". אנחנו מדברים על אותו הדבר, ש"אין עוד מלבדו". כאשר האדם מדבר בצורה כזאת, האם זה לא עושה אותו אדיש? איך לעשות כך שקבוצה לא תהפוך ל"מנזר" כזה שבו כולנו מרכינים את הראש, אומרים "אין עוד מלבדו", וכך הולכים.

תשובתי: אם בדת נאמר "שהכול זה רצון הבורא", אז הכוונה היא לסגידה, ציות ללא עוררין. כמה שיש פחות מחשבות בראש, כך אתה יותר מאמין, נאמן לבורא ומכובד בעיני אחרים. מחקת הכול מהראש ומאמין באלוקים, מבלי לחשוב על שום דבר. כזה מצב, כאשר אדם לא חושב, אלא מקיים את רצון האל, עבד ה', נחשב בדת למכובד מאוד.

ואילו בחכמת הקבלה לא יכול להיות דבר כזה. מפני שכאשר אתה הולך ישירות לבורא, אתה מקבל כמות עצומה של דחיות, כמות עצומה של שאלות. אתה רוצה לקלל אותו, אתה רוצה להשמיד אותו, או לפחות לצוות עליו מה לעשות. וזה טבעי, הוא שולח את זה לך, כמו לאף אחד אחר. בשביל מה? כדי שיופיעו בך שני כוחות מנוגדים.

ואותו הכוח שמופיע בך, הניגודיות עם הבורא, מאלץ אותך לחפש באיזה אופן אתה צריך לאזן את עצמך. נעלם לך הפחד הבהמי. אין אצלנו כזה פחד שקיים אצל אנשים דתיים.

אנחנו בוחנים את הבורא ככוח גדול של הטבע: הטוב האחד והמוחלט שלא יכול להעניש. לכן אצלנו נעלם הפחד. ואם אין פחד, אז בשביל מה לאהוב? כי אם ילד מפונק לגמרי יודע שההורים אוהבים אותו בצורה אין סופית, אז הוא מזלזל בהם ועושה ככל העולה על רוחו. היחס שלהם כלפיו לא ישתנה, הם בכל מקרה יאהבו אותו, מה שהוא לא יעשה.

הדת, או שהופכת את האנשים לעבדים או שמוציאה אותם החוצה, מעצמה.

ואילו כאן אנחנו הולכים ב"קו אמצעי". כלומר הבורא זה הטבע, הכוח העליון, שהוא טוב מוחלט, מוביל אותנו לטוב ובהכרח יביא אותנו אליו. אבל הוא מוביל אותנו כך, כדי שאנחנו נתפתח, כדי שנרכוש את עצמנו, את "האני" שלנו, את ההשגה שלנו, את ההרגשה שלנו, כדי שנהיה שווים אליו ונרכוש את כל מה שיש בו.

אבל זה בלתי אפשרי ללא פיתוח של שתי מערכות מנוגדות בתוכנו, של שני הקווים ימין ושמאל. חייב להיות, שמצד אחד אנחנו נהיה הפוכים אליו לחלוטין, ושמצד שני אנחנו נתפוס אותו כמוחלט (אבסולוט), שמנהל הכול, אבל מצד שני אנחנו יודעים שכל מה שאנחנו עושים, משפיע עליו, כלומר לא עליו עצמו, אלא על איך שאנחנו נתפוס אותו.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס גאורגיה, 06.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תנועה קדימה במקום רוגע שקרי
המקובלים כותבים רק על מה שהם כבר תיקנו
יחד נתגבר על הכוחות הרעים שעומדים בדרך לאהבה