נשק ההשפעה: לימודי ירי

כל העבודה שלנו מתנהלת בקו אחד דק מאוד. רק בו אנחנו צריכים לפסוע, אחרת כל סטייה קטנה תוביל אותנו עם הזמן הרחק מאוד מהמטרה. הקו הזה מתואר בנוסחה: "ישראל, אורייתא, קוב"ה, חד הוא". המטרה, כלומר, קוב"ה, הבורא, מלכתחילה צריכה להיות אצלנו על הכוונת.

מה זה הקב"ה בתור מטרה? – זה תענוג מהשפעה אליו. ככל שצריך להשקיע יותר כוחות ויגיעה כדי לגרום תענוג לאהוב, כך אנחנו נהנים יותר. תענוג מהשפעה מוערך לפי המאמצים שהושקעו כדי להשיג את התענוג הנדרש ולהעביר אותו לאהוב. המטרה הזאת נקראת "אמונה שלמה". ביחס אליה אנחנו יכולים להעריך את ה"מצריים" שבנו ו"ישראל" שבנו.

אנחנו בוחנים יותר ויותר במדויק את הרצון שלנו לגלות את הבורא, כדי לגרום לו הנאה ותענוג וליהנות מזה. וזה אומר שאנחנו צריכים לרכוש אהבה אליו, כי הרי ללא האהבה לא ניתן ליהנות מהשפעה למישהו. ולכן מלכתחילה אני צריך לגלות את המטרה, את הסיבה שלה ואת השיטה ליישׂומה, בהתאם לכלים והאורות.

כיצד ניתן ליישׂמה כבר עכשיו מבלי לבצע שגיאה? בעזרת איזה מכשיר אני צריך לכוון את עצמי? מאיזה נשק אני צריך לירות את הפגז כדי שהוא יפגע בדיוק במטרה שאינה נראית לי לעין? איזה קנֵה יש לתותח הזה? מה מהווה הפגז בפני עצמו? מי אני עצמי ובעזרת איזה רצון אני מיישׂם את זה?

הנה, כבר במצב הנוכחי אנחנו מגיעים לפי הנחיצות לאיזה מתקן שישמש לנו כמכשיר אימון ותרגול, כסטנד ניסיוני, מתקן שעליו ניתן לערוך ניסויים בעלי ערך, לא סתם אימונים בלכוון, אלא בידיעה ברורה שהמאמצים שלנו משׂיגים את המטרה שאינה נראית לעין. המתקן הזה הוא הקבוצה. למחשבה ההתחלתית האדם מכניס את המטרה הסופית ומתייחס כלפי החברים, כלפי הקבוצה, כלפי העבודה בה – כמו אל הבורא. כך שמעמיד במקום הבורא את הקבוצה, הוא מודד את עצמו, משקיע בה את כל המאמצים, מעמיד אותה לנגד עיניו. ואז הוא יכול להיות בטוח, שמאחורי המתקן הזה, מאחורי "כלי הירי" הזה, עומדת המטרה, הבורא. נטייה, כוונה, יחס כלפי הקבוצה מביא את עבודת האדם עד לבורא.

ולכן יש לנו את כל ההזדמנויות לבניית חברה אנושית קטנה או גדולה, כדי שבהתאחדותנו באהבה לזולת כמו לעצמנו, נרכוש אהבה לבורא.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 11.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
תסנן את כל הבהמי
תרגיל בדמיון
מסלול הטיסה לרוחניות