נקודת מגע עם הבורא

"ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא: ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במעדו בתוך בני ישראל: ויאמר אלהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם" (בהעלותך, ט', ו'-ח').

"טמאים לנפש אדם", זה אומר להתחבר בעבודה פנימית עם הרצונות המתים שלהם, המכוונים להנאה עצמית, ולא בכוונה על מנת להשפיע לאחרים. אדם, שפתאום שקע בתוך הרצונות הללו, אינו יכול להיטהר מהם ולהיתקן. במצב כזה, לא רק שהוא לא נכנס לארץ ישראל, אלא הוא גם לא יכול להתקדם הלאה במדרגות העלייה.

"ויאמר אלהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם", משה לא מחליט שום דבר בעצמו, כי זו בסך הכול נקודה בתוכנו שמשתוקקת לבורא. כשהיא מקבלת רצון מלמטה, היא צריכה למצוא מגע עם הבורא. בזה מסתכמות הפונקציה והפעולות של משה. הוא בעצמו נאמן גם לעם וגם לבורא, מפני שמהווה את נקודת המגע ביניהם, כלומר בין כל התכונות הלא מתוקנות לבין התכונה העליונה של ההשפעה והאהבה. אין לו את ה"אני" שלו, לכן הוא נקרא "עבד ה'", כמו שנאמר: "לא היה נביא גדול יותר ממשה". במילים אחרות, זו השפעה חלוטה לשני הצדדים.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 4.2.2015