נקודת אין סוף

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף מ"ג:

"והנה האדם, בעת שנולד, יש לו תיכף, בחינת נפש דקדושה. ולא נפש ממש, אלא בחינת אחוריים של הנפש, שפירושו, בחינה אחרונה שלה, המכונה מפאת קטנותה, בשם "נקודה".

מדובר על אותו הרגע שבו נולד בנו האדם, משהו שדומה לבורא. אסור לקחת בחשבון את החפצים הגשמיים של העולם הזה שמורכבים מאטומים ומולקולות. הם מדומים. כל מה שנמצא למטה מרצון להשפיע, למעשה אינו קיים ורק מצטייר בינתיים בדמיון שלנו.

ואילו אנחנו מדברים רק על אבחנות רוחניות. במציאות קיים רק הרצון להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע או לקבל על מנת להשפיע. ורצון לקבל באותה הצורה כפי שהוא ידוע לנו היום, פשוט אינו קיים.

בהתאם לזה, בעל הסולם מספר לנו על לידה של אבחנה שנקראת "השפעה", כאשר האדם רוכש את ההכרה הרוחנית המינימלית הראשונה, נקודת הנפש, התחלה של תכונה חדשה, יותר עליונה בעינינו, שנמצאת מעל למה שמתרחש ברצון לקבל.

והיא מלובשת בלב האדם, כלומר, בבחינת רצון לקבל שבו, המתגלה בעיקרו, בלבו של אדם.

כל הרצון של האדם, או "הלב" שלו, נמצא עכשיו תחת "צמצום". והינה אז מתגלה בו הנקודה הזאת של "נפש דקדושה", ה"נקודה שבלב".

ודע הכלל הזה, שכל, הנוהג בכלל המציאות כולו, נוהג בכל העולם, ואפילו בכל חלק קטן, שאך אפשר להפרט, שיש באותו עולם.

כזו היא התכונה של המערכת האינטגרלית, האנלוגית: בתוכה כל חלק כולל בתוכו את כל השאר. לכן נאמר, שאדם זה עולם קטן. כך או אחרת, הכול מורכב מעשר ספירות, וההבדל הוא רק ב"רזולוציית המסך", הרגישות, בהירות התפיסה, היכולת להבחין בחלקים נפרדים וכל הדקויות הקשורות עימם. עשר הספירות תמיד נמצאות בכל חלק של המציאות, בכל גרגיר קטנטן שבה. אפילו האטום של העולם שלנו, אם חוקרים אותו לעומק, יתברר כדומה לכל היקום.

באופן, שגם בפרט אחד, שבמין המדבר, דהיינו אפילו באדם אחד, יש בו ג"כ דצח"מ, שהם ד' חלקי הרצון לקבל שבו, שבהם מלובשת הנקודה מן הנפש דקדושה.

הם קיימים בכל מקום, אפילו שעדיין לא התגלו, כי אנחנו נמצאים בעולם אין סוף. אבל כאן בעל הסולם מדבר על ההתגלות ה"נקודתית" הראשונה שלו.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם, 30.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לילות לבנים במדבר הערבה
מנגל רוחני
"מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בביטול לה', בעבודה"