קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"אדם" – פירושו "דומה" לתשע הספירות הראשונות, כלומר, דומה לטבע, לבורא. וכאלה אנשים מתאספים יחד לקבוצה, על מנת להתחיל בעבודתם.
בהתחלה העבודה הזאת אינה מעוררת השראה. היא נראית לנו כהתחייבות מאולצת ומיותרת. אך לאחר מכן אנחנו מתחילים להתרשם ולהתפעל ממנה. אך יחד עם זאת, צריך להשתדל תמיד להתקדם על שתי הרגליים, כמו על שני פסים: המוח והלב, השכל והרגש.
בעצם, הכול נובע מהנקודה הראשונה והאחרונה של הדרך שלנו. בנקודה הראשונה אנחנו נמצאים בדבקות עם הבורא על ידי הכוח שלו, מפני שכך הוא ברא אותנו ושולט בנו. ובנקודה האחרונה עלינו להגיע לאותה הדבקות בעצמנו, כלומר, להשתוות אליו בכל התכונות. זאת המטרה שלנו.
והקבוצה, העולם שלנו, וכל החיים הללו – הם רק האמצעי להשגתה. כל מה שקורה לנו בכל רגע, ניתן לנו כדי שנגלה שגם אני, גם הקבוצה, גם כל הסביבה שלי, כל הסיבות והתוצאות – הם בסך הכול אמצעי, כמו שלוש הבחינות הראשונות דאור ישר, עד שההתפתחות מגיעה לבחינה הרביעית – כלומר עד אלינו. ועל מנת לחזור למקור, לבורא, עליי לראות את הטבע כולו: הדומם, הצומח והחי – כאמצעי שניתן לי לעזר.
הקבוצה וכל החיים שלי, כל היקום כולו, כל מה שמסביבי – ניתן לי רק כדי שאוכל לחזור לבורא. ואם אארגן בצורה כזאת כל רגע בחיי, אז ללא ספק אוכל להשיג זאת במשך חיי: לממש את כל תכלית הבריאה.
במאמרו "מטרת החברה", הרב"ש כתב שמתאספים בה אנשים שמרגישים כיצד הנקודה שבלב דורשת מהם להיות אדם, "דומה" לבורא. בדיוק לשם כך נברא האדם. זאת מטרתו העיקרית, וכל היתר הם רק אמצעים למימושה.
ולממש אותה אפשר רק אם מפחדים לאבד לשווא ולו רגע אחד בחיינו. ולשם כך אני זקוק להשפעת הסביבה, שתראה לי עד כמה המטרה חשובה ונעלה, כדי שאפחד לא להגיע אליה. ואז, על ידי הקנאה, התאווה והכבוד, אני ממש אותה בצורה נכונה.
לא צריך לשכוח שהבורא עוזר לי בכל רגע להתקדם למטרה, אם אני קושר את עצמי נכון לקבוצה, ובתוך הקבוצה – אליו, ומשתוקק לגלות אותו. הרי המטרה היא לגלות אותו על ידי השתוות הצורה בינינו, כדי שאני אהיה דומה לו יותר ויותר. כלומר, לאט לאט אני נעשה יותר אדם. להיות אדם – זה להיות כמוהו.
וככל שאני מתעקש לעשות זאת, הוא מגלה לי בכל פעם תכונות ורצונות חדשים, מקולקלים יותר. ועליי לא לשכוח אף לא לרגע שכל זה מתגלה לי רק לצורך התיקון, כדי להיות דומה לבורא. מסתבר שזה אפילו טוב שהתבלבלתי עכשיו ושכחתי את החיבור עם הקבוצה ועם הבורא.
אני מגלה את זה בכל הרצונות החדשים, ובכל פעם אני מרגיש שאני סוטה מהדרך. כך הבורא בכל פעם מעורר בליבי ובמוחי רצונות ומחשבות שאינם מכוונים בדיוק אליו, כדי שאני אכוון אותם בעצמי, כלומר, כדי שאביא אותם לאיחוד. יותר מזה אין לי מה לעשות בחיים שלי. כך אני מתקן את עצמי.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 11.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
עטופים בענן של איחוד
דורשים את המאור!
משחק על הדקויות
