מתקנים את הטעויות

בעל הסולם, מאמר "השלום": "כיון שהשגחת הבריאה, נמשכת מהבורא ית', שבלי ספק, יש לו איזה מטרה בפעולתו, כי אין לך פועל בלי תכלית, נמצא, שכל העובר על איזה חוק, מחוקי הטבע, אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית".

אנחנו נמצאים בעולם גלובלי, אינטגרלי, ואין לנו ברירה, אנחנו חייבים לקיים את כל החוקים שלו. פעם קיימנו אותם בהיקף קטן יותר מפני שהיו לנו פחות רצונות, פחות מגע עם הטבע והעולם. היום אנחנו יותר מעורבים בו, וזה מטיל עלינו התחייבויות גדולות יותר. כשאנחנו לא מבצעים את כל חוקי הטבע, אנחנו חסרים ופגומים, ולכן הצרות והייסורים שלנו ילכו ויתגברו עד שבכל זאת יחייבו אותנו לציית להם.

הרי אנחנו נמצאים בתוך הטבע. ומכאן נובע הצורך המוחלט בקיום חוקיו.

מעניין, שבדרגות הדומם, הצומח והחי, חוקי הטבע מקוּימים באופן טבעי. אין שָם טעויות. אם חיה טועה זה סימן שהיא חולה. פעם סיפרתי לחבר שלי, וטרינר במקצועו, על חתול שקפץ בצורה לא מוצלחת מול העיניים שלי ונפצע באופן רציני. הוא אמר שהחתול היה ללא ספק חולה. בהמה אינה טועה, היא מצייתת לאינסטינקטים, והחישוב שלה הוא תמיד נכון, מפני שפועלים בה חוקי הטבע, ולא יותר.

האדם, לעומת זאת, יכול לעשות טעויות כדי להשלים את עצמו בהכרה וביודעין, עד להידמות לטבע. וזה כולל גם את הנפח הקטן של טבע העולם שלנו, כדי שנוכל להתקדם קדימה ולהבין שאנחנו צריכים לא רק את הספרה הפנימית הזאת, אלא אנחנו צריכים גם השלמה עד לדרגת הספרה החיצונית, העולם העליון, שבו כל חוקי ההשגחה והניהול. אנחנו חייבים לקיים אותם ובאמצעותם לנהל את כל המציאות. כשנכלול אותם בתוכנו אנחנו "נעבור לצד של הבורא", ואז כבר ננהל את העולם בתכונת ההשפעה.

"לדעת" את החוקים האלה, זה לא רק פשוט לדעת על קיומם מבלי לקיים אותם בפועל. "ידע" במקרה הזה פירושו דבקות, השתייכות ברגש ובשכל, כשאתה הופך לאחד עם החוקים האלה והם פועלים בך בדיוק כמו בעולם החי. זה נקרא דבקות.

אם כן, אנחנו צריכים להתאחד עם כל העולם, בהתאם לחוק של אהבת הזולת. המושג "זולת" כולל גם את הטבע הדומם, הצומח והחי, והדרגות שנמצאות מתחת לאדם. לאחר מכן צריך לאהוב את הבורא, כלומר, להתמזג לאחד עם כל החוקים האלה, עם כל התכונות האלה. ואז, אין ספק שלא טועה.

כאשר אתה מקיים אותם כפי שהם, בלב ונפש, אתה מגיע לגמר התיקון.

לכן, רק למין האנושי יש את היכולת לטעות ולתקן את הטעויות שלו. רק כך הוא מתפתח, על ידי זה שהוא משלים את הקיום הבהמי שלו על ידי הטבע, או הבורא, במילים אחרות, רוכש השתוות אליו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 23.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אני הנוכחי ואני הרצוי
שליטה חדשה
מי שאינו טועה אינו מתפתח