מתחברים בליל הסדר

ליל הסדר. כמדי שנה אנחנו תקועים בהמונינו בפקקי ענק, מצטופפים יחד סביב שולחן החג, ובכל זאת מוכנים לשים הכול בצד כדי לנשום מעט אווירה משפחתית יקרה. רוח החג מנצחת, מכריעה כמעט כל איום ביטחוני, כל סיפור טרור, אפילו מאבקים פוליטיים.

רצון משותף לקשר טוב בינינו מספק לנו מרץ לטרוח, לנקות, לקנות, לבשל… וכל זה כדי לשבת סביב השולחן וליהנות יחד. אחרי הכוס השלישית הרצון הזה מתנגש עם המציאות. השיחה מנומסת מדי, האורחים קצת מעצבנים, הטקס מעייף והאווירה מתקררת עם האוכל. הולכת ומתבררת ההבנה שהרגש שאנחנו מחפשים אינו בנמצא.

הוא שם. הוא רק מחכה שנגרד קצת את השכבה הדקה והמאובקת מעל הלב, שנחשוף את ה"חמץ" שמעכיר את היחסים בינינו ומונע מאיתנו להרגיש טוב באמת. ברגע שנצליח לראות בעיני רוחנו תמונה טובה חרף התחרותיות, הביקורת והאדישות, נחזיק בתמונה הזו ולא נרפה, היא תהפוך למציאות ו"נצא" מהרגשת הפירוד, נצא מ"מצרים".

להמשך קריאת הכתבה בפייסבוק

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest