קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם אנחנו מזרזים את הזמנים כשקוראים את ספר הזוהר עם הכוונה הנכונה?
תשובתי: ככל שיותר מהר אנחנו מבררים את ה"רשימות", כל אחד את ה"רשימו" הפרטי שלו ואת ה"רשימו" הכללי יחד, כך אנחנו מזרזים את הזמנים.
בכולנו יש את ה"רשימות" הפרטיות, שעוזרות ל"רשימו" הכללי שיש לו חיים משלו. ל"רשימו" של הקבוצה יש חיים אחרים לגמרי בהשוואה לכל "רשימו" פרטי שיש בכל אחד מאיתנו.
ה"רשימו" של הקבוצה נקרא עָם ישראל, וה"רשימות" הפרטיות תואמות למצב השוטף של כל אחד בנפרד. ההתקדמות שלנו תלויה בעיקר במימוש של ה"רשימו" הכללי שלנו. זה דומה לאוניה שבה יש חלק מהאנשים שהולכים עכשיו לישון, וחלק אחר שנכנסים למשמרת.
כולם נמצאים בכל מיני מצבים שונים, אבל העיקר, שהאוניה שטה קדימה מפני שאותם האנשים שצריכים להפעיל אותה הם נמצאים בתורנות, במשמרת ומבצעים את עבודתם. אותו הדבר קורה גם בקבוצה: ישנם כאלה שצריכים לנוח, ישנם כאלה שאפילו קצת מתבטלים, כי לכל אחד ואחד ישנו מצב משלו. אבל חשוב, שאותם אנשים שעכשיו ערים ומממשים את ה"רשימו" עושים את זה באחריות.
אבל צריכים להבין, שכל אחד חייב איך שהוא לממש את חלקו בעבודה. ה"רשימו" הכללי הוא מאוד חשוב, הוא חשוב יותר מהכול, כי הבורא לא עושה חשבון עם כל אחד בנפרד, אלא עם מניין, עם כל האוניה, עם המידה השלמה שנקראת "מניין".
בפחות מזה לא מתחשבים בכלל. אם אין מניין, זה סימן שלא השגת חיבור עם האחרים, לא עבדת מספיק. כל העבודה באוניה זה להיות כל הזמן בחיבור שהופך ליותר ויותר חזק, ומזה האוניה מתקדמת יותר ויותר לעמקי הים. חלק הולכים לישון וחלק עובדים, אבל אלה שנמצאים במשמרת חייבים להיות אחראיים, להיות בשמירה ולדאוג לאוניה הכללית.
וה"רשימו" הכללי שהוא במרכז הקבוצה, בליבה של האוניה, הוא זה שמתקבל ובהתאם אליו פועלת עלינו ההשגחה העליונה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.05.2014
ידיעות קודמות בנושא:
להתקדם ביחד או לסבול לבד
מידה מינימאלית של המציאות הרוחנית
עשירייה שלמה
