משחק טניס נגד הקיר

הקשר בין הבורא לנברא דומה למשחק טניס נגד הקיר. ההשגחה העליונה היא ללא שינוי: הבורא הוא טוב ומטיב באופן קבוע ביחסו אלינו והשינויים יכולים להתבצע רק בנו, למרות שנדמה לנו שהם מתרחשים מחוצה לנו. (ראה מבא לספר הזהר, ל"ד)

… כשאנו רואים לפנינו עולם ענק, אנו לא רואים את המציאות אלא את מה שבתוכנו. זאת אומרת בחלק האחורי של המוח שלנו נמצא משהו דומה למצלמה, אשר מצייר לנו את כל מה שאנו רואים ולא את מה שבאמת נמצא מחוצה לנו.

במוח שלנו יש מעין עדשה שהופכת את כל מה שאנו רואים, כך שנוכל לראות אותו כמחוצה לנו, מחוץ למוח שלנו, כנמצא לפנינו. העדשה שבמוחנו מאפשרת לנו לראות ולהשיג כל מה שנמצא בתוכנו, כאילו הוא מחוצה לנו ומאפשרת לנו ללמוד כל דבר, לקבל ידע ובהירות מלאה, למדוד כל דבר מבחוץ ומבפנים. זה הבסיס לכל הידע שלנו.

כך גם ביחס להשגת החוכמה האלוקית. למרות שכל השינויים מתרחשים בתוך הנשמות, האדם מרגיש את השינויים האלה במקור של ההרגשות שלו, בבורא, ודווקא בדרך זו האדם מקבל את הידיעה על מטרת הבריאה.

כמו שכל דבר שאנו רואים נמצא רק בתוך המוח שלנו, כך גם הנשמות, למרות שהן רואות את כל הדמויות במקור, בנותן, בכל זאת אין להן שום ספק שהכול נמצא רק בתוכן וכלל לא בנותן. בעצם, אתה משחק עם עצמך ומקבל תגובה נגדית בהתאם להפרעות ולבלבולים שלך. הכול, זה בעצם אתה.

כל השינויים מתרחשים בתוך האדם, שנמצא בניגוד לאהבה מוחלטת והשפעה. כל הזמן הוא רואה רק את עצמו, מרגיש וחוקר את עצמו. כל מה שאנו מרגישים הוא מימוש הרשימות באור העליון, וכל המציאות של האדם היא בעצם כמשחק טניס נגד הקיר. כל הזמן אנו משחקים נגד הקיר הזה.