דף הבית / משבר עולמי / משום מה לא בא לי על כלום…

משום מה לא בא לי על כלום…

המשברים של היום הם מאיצי ההתפתחות. לא במקרה הם אינם נותנים לנו מנוח. היינו אולי רוצים להשלים עם מה שיש, להירגע, לעצום את העיניים ולא לראות את הריקנות שבפנים, להתכופף עד לדרגת הקיום הבהמית מבלי לשאול את עצמנו שאלות על הדברים הגבוהים… אך איננו מצליחים.

לפני מאה שנה קיווינו שהישגי התרבות יושיעו אותנו, לפני חמישים שנה – שהקידמה הטכנולוגית תעשה זאת, והיום אנחנו מוכנים להשפיל את עצמנו עד לרצפה. איננו זקוקים יותר לאומנות הגבוהה ולמדע המתקדם. מספיק, בואו נתקיים וזהו.

הרצון שלנו התעלה מעל המורשת התרבותית והטיסות לחלל, מעל כל ההישגים הקיימים ואלה שהיו יכולים להיות. כבר אין לנו מספיק עצבים ותמריצים כדי להשקיע בכך כסף וכוח. מלכתחילה מופיעה השאלה הפשוטה: "מה זה ייתן לנו?" והיא מוחקת את הכול.

באמת, הכאב של הרצון המרוקן עושה אותנו חכמים יותר, והחכם רואה את הנולד. והנה אנחנו רואים שהחלומות הקודמים לא יביאו לנו דבר. כבר עברנו את זה, האדם כבר מזמן נחת על הירח, ומה?

עצרנו, ואיננו נמשכים יותר להתפתחות החומרית, מפני שברור לנו שהיא לא תביא לנו מילוי. כל משאבי הכלכלה הצרכנית לא יוכלו לספק את הרצונות הגדלים של כל אחד ואחד. למעשה, בדרך הייסורים אנחנו נגיע לפתרון שעליו כתב בעל הסולם: בעתיד נצטרך לצמצם את הצריכה שלנו לרמה המתקבלת על הדעת, שתספק לכל אחד את כל הנחוץ לו לקיום ההכרחי ולא יותר מכך.

ודאי שהדבר כשלעצמו לא יפתור את כל הבעיות. ברור שגישה כזאת מבטלת את התחרות ונוטלת מהאדם את המוטיבציה. הרי הוא בכל מקרה יקבל את מה שמגיע לו. בסופו של דבר, כפי שזה היה בברית המועצות, האנשים פשוט לא ירצו לעבוד. כשהאגו אינו רואה הזדמנות להרוויח יותר מהאחרים, להגביה את עצמו בהשוואה לאחרים, הוא אינו מוכן להתייגע.

פעם, תושב כפר היה מאושר כשהוא הביט בשתי הפרות שלו ובפרה האחת של שכנו. היום האנשים מחזיקים ב"רפת" שתי מכוניות, קונים דירות יוקרתיות, וכן הלאה. אז מה יעורר וימריץ אותי בחברה שבה תהיה חלוקה שווה? הרי היא אינה מציעה לי שום פרספקטיבה חומרית. צבע הדשא של השכן בדיוק כמו אצלי. הלך רוח שכזה אינו מבטיח לאגו שום תענוג, פשוט אין לו בשביל מה לחיות.

ולכן צריך מראש, עוד לפני שהמחלה מגיעה, לבצע טיפול מונע. צריך להבין: הטבע יוצר בכוונה את הנסיבות החיצוניות, כדי שנזדקק למילוי הרוחני. הוא אינו צריך להיראות לנו כתחליף שאנחנו לוקחים רק מתוך חוסר ברירה. לא, אנחנו ניתן לאדם חינוך ומילוי רוחניים, שיגרמו לו לרצות להתעלות מעל האחרים בהשפעה.

זה יספק לו מוטיבציה אינסופית ובלתי מוגבלת. הוא יוכל לדאוג לאחרים ולזכות הודות לכך בכבוד של כולם, בהערכה, בתארי כבוד. יהיה לו במה להתגאות, והגאווה הזאת תהיה כתוצאה מהשפעתו לחברה.

ואת השאר יעשה הכוח הטמון באיחוד: המאור המחזיר למוטב. הוא יתקן את האדם ויוליך אותו אל ההשפעה האמיתית, האלטרואיסטית.

מתוך שיעור על עקרונות החינוך הגלובלי, 22.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
נפרדים מהעולם הישן
האינטרנט כמנגנון שליטה
עוד לא מצאתם גלובוס אחר?

2 comments

  1. שלום לרב לייטמן.

    אני קוראת הרבה אתרים בנושאי קבלה.
    אני חייבת לברך אותך על פועליך ועל הפצת חכמת הקבלה.
    שמעתי על ההרצאות המרתקות.
    אני לקויית שמיעה ומרכיבה מכשיר שמיעה.
    ברצוני בבקשה לדעת, האם אוכל להבין את הנאמן בהרצאות שלכם? האם יש תרגום סימולטני?

    אני מאוד רוצה לשמוע ולהבין.

    בברכת תודה ובעזרת השם יבוא הגאולה לעם ישראל.

    סילביה.

  2. כל הנושאים הקשורים בקבלה למתחילים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest