מרק לכולם

שאלה: האנושות כבר חוותה משברים כלכליים קשים, אבל בכל פעם היא הייתה מוצאת פתרון. אפילו על הדיכאון הגדול של שנות השלושים של המאה שעברה היא הצליחה להתגבר. אך היום אנחנו טוענים שחייבים לתקן את האדם. זה נשמע לא רציונאלי…

תשובתי: אני רואה את זה אחרת: הגורם לכל הבעיות שמופיעות היום הוא האדם. בזמנים הקודמים אנחנו התנינו את המשברים בסיבות חיצוניות שונות, אך בתקופה המודרנית נעשה לנו יותר ויותר ברור שמקור המתרחש הוא באדם, שלא מוצא כיוון ולא מבין היכן הוא נמצא.

דווקא האדם הוא גרוע, דווקא האדם לא יכול להסתדר עם האחרים, דווקא האדם מנפח את הבועה הזאת, לא בכוחותיו לסדר את המערכת..

היה נראה שפגמי החברה האנושית ברורים לנו וצריכים רק לתקן אותם. אך אנחנו לא יודעים כיצד. מופיעות עוד ועוד בעיות נוספות וכשאין ביכולתנו לפתור אותן אנחנו מרגישים את עצמנו חלשים בפניהן. מה שאומר, שהבעיה העיקרית היא בנו עצמנו.

לדוגמה, אנחנו לא מסוגלים לאחד את אירופה בצורה אמיתית לכדי ברית מחוברת ומלוכדת שהמדינות לא ירמו זו את זו לא ישפילו זו את זו, אלא להיפך, יעבדו כיחידה אחת.

לא יוצא כלום, כל אחד מושך לעצמו את השמיכה במקום לתת אותה לאחר ובסופו של דבר אף אחד לא מקבל אותה וכולם בצרה.

למעשה, מה חסר באירופה? חקלאות ותעשייה, שירותים מסוגים שונים, קשרים בין המדינות, מערכת תחבורה, רכבות, מטוסים – יש הכול.

עבור חיים טובים חסר רק קשר נכון בין בני אדם – לא יותר. וזה חסר לכולם: לטייקונים ולעניים לימנים ולשמאלנים.

אז האם יש אמצעי אחר לתיקון מלבד החינוך של בני האדם? לאחר שהחינוך היה מסודר האירופאים היו יכולים לסדר לעצמם פשוט חיי גן עדן.

אך במקום זה, בסקנדינביה, על אף השגשוג החומרי, אחוז ההתאבדויות הוא גדול והמדינות הדרומיות סובלות מאבטלה ומהומות בעם. ביוון המצב כבר מגיע למימדים של אסון הומניטארי – לאנשים אין במה להאכיל את ילדיהם, פשוטו כמשמעו.

את התינוקות משאירים ברחוב כדי שהמדינה תדאג להם והעניים המיואשים עושים עבירות כדי להיכנס לבתי הכלא.

אז מה לעשות? – לתקן את האדם! הרי בפועל המשאבים מספיקים לכולם. למשל, למישהו יש מלח, לשני יש בשר, לאחר יש אש, למישהו ירקות, אך אנחנו לא יכולים לסכם בינינו כך שנבשל מרק לכולם. כל אחד מחזיק בשלו בסופו של דבר כולם נשארים בלי כלום. הרי לא ניתן לשבוע ממלח, וכמו כן מבשר נא.

המצב הזה יחמיר, כיוון שכזו היא תוכנית הטבע – עד שלא נבין שללא קשר נכון וישר אנחנו פשוט נמות.

בנוגע למשברים הקודמים לא ניתן להשוות אותם למשבר הנוכחי. היום המשבר תלוי בתיקון האדם ולכן הוא הקשה ביותר במה שנוגע לפיתרון.

בשנות ה- 30 עדיין הייתה נמשכת ההתפתחות הקפיטליסטית עם כל התוכנית האמביציוזיות והתקוות, הקריסה הפתאומית באמת הביאה לאנשים רגשות איומים.

והיום האדם מאוכזב מהרצונות שלו ומכינים אותו מראש לגרוע מכל. אנחנו מרגישים שלפנינו לא נמצאים "גבהים חדשים של צרכנות" והאפילה הופכת להיות סמיכה יותר ויותר.

זה קורה כדי שאנחנו נגיע להכיר את המהות: המשבר המודרני, להבדיל מכל המשברים הקודמים, מתפתח בדרגה אחרת לחלוטין, בספירה אחרת.

הוא מתפתח באדם. ולכן העניין הוא לא בבנקים ולא בסממנים חיצוניים אחרים של המחלה. אם נילחם בסימפטומים לא נוכל להתמודד עם המשבר. הדרך היחידה היא לתקן את היחסים בין בני האדם.

אנחנו נמות מרעב עד שנתאחד כמו שצריך ו"נבשל את המרק" יחד. המצב הזה שונה בשורשו ממה שהיה קודם.

פעם אנשים היו רוצים יותר והיו נשארים בלי כלום, מה שהיה מביא לידי ייאוש, ייסורים בלתי נסבלים והרבה פעמים להתאבדות.

והיום האדם כבר ללא כל אמביציות יודע מראש שעוד מעט לא יהיה לו מה לאכול. כאילו מראים לו מראש כיצד הוא בהדרגה ייכנס לקבר.

ומראים, בכדי שכל אחד בהדרגה יבין לאן אנחנו הולכים. הטבע מלמד אותנו בהדרגה, מגלה לפנינו את המצב הקיים, ומסביר מה עלינו לעשות.

התהליך הזה לא יסתיים מייד, הוא יימשך עוד שנה, עוד שנתיים.. עד שהאנשים ירגישו שאין סוף וקץ לצרות, עד שבהליכה בקצב של צב ידרדרו למצבים חמורים.

אנחנו עוד לא מודעים לתוצאות המשבר, לא שמים לב לסגירת המפעלים, לצמצום הפעילות העסקית, לקריסה בתחומים השונים.

אולם בהדרגה לנגד עינינו העולם ישקע לתרדמה עמוקה ושחורה עד שהאנשים יכירו שהבעיה היא בהם. זה לא בכוחם לעורר את העולם, למרות כל השפע שלו.

"אז למה לא יוצא לנו כלום? הנה בשר, מים, אש, ירקות – אז בואו נבשל מרק טעים…". ייקח זמן עד שהם סוף סוף יסכימו לזה. משבר כזה עוד לא היה.

מתוך שיעור לפי "מאמר לסיום הזוהר", 14.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
רצינו כמה שיותר טוב, ויצא…
הכול נגדינו
ההחלטה הנכונה היחידה היא חיבור