מעשה במקום כוונה

שאלה: העבודה החיצונית של התורה, האם זה קלקול, ירידה, או לא?

תשובתי: העבודה החיצונית של התורה, היא תוצאה מהגלות של עָם ישראל. לפני שישראל גלו הם ביצעו רק עבודה פנימית, מפני שכולם היו בהשגת הבורא. אמנם שהיו שם בעיות, צרות, מלחמות, אבל כל זה היה חלק מבירור פנימי חזק.

ואחר כך, בזמנו של רבי עקיבא, עָם ישראל נפל מדָרְגה של "אהבת אחים" לדרגה של "שנאת חינם". אם מקודם כולם הבינו את התורה במובן הרוחני, מפני שהכלים/הרצונות היו מגולים, אז עכשיו, לאחר שנפלו לדרגה הגשמית, הם גם החלו להבין את התורה במובן הגשמי. ואז החלו לקיים אותה, כפי שאנחנו רואים שמקיימים היום, כלומר מתחזקים רק במעשה ולא בכוונה.

בכלים של ישראל יש "גלגלתא ועיניים", שזה חלק שמתעסק בכוונות, ויש "אח"פ" בכלים של ישראל שמתעסק במעשה. ולכן יצא, שיש שתי תורות:

– לכלים הללו שנמצאים ב"גלגלתא ועיניים", התורה שלהם היא חכמת הקבלה, שנקראת גם "תורת אמת" או "תורת הנסתר", מפני שהיא מתגלה רק למי שמגלה אותה.

– ויש תורת הנגלה של מעשים גשמיים, שנעשים על ידי החלק הנותר של עָם ישראל, ששייך לאח"פ.

אנחנו לא הולכים להעביר ביקורת על אף אחד, ולא הולכים לשפוט אף אחד. אין כאן מישהו חכם ומישהו טיפש, אין טובים ורעים. לא צריך להעניש אף אחד או לזלזל במישהו. אלא זה נתון מלמעלה, אלה הן העובדות. לזה אנחנו היינו צריכים להגיע לאחר "שבירת הכלים" והגלות. כך מסתדרים הכלים/הרצונות בתהליך התיקון שלהם.

אבל עכשיו נשאלת השאלה, איך אנחנו כולנו יחד יכולים להתעורר לעבודה אמיתית לבורא?

מתוך שיעור על המאמר "הקדמה לספר הזוהר", 12.11.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הכוונה, כייעוד של ישראל
חלוקת היגיעה הרוחנית
משימתו של עַם "המשתוקקים לבורא"