קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מקובלים הם מדענים שחוקרים את הטבע שמעל להגבלות הגשמיות של הגוף הפיזי שלנו, כלומר מעל לגבולות שמורגשים ברצון האגואיסטי שלנו. ברצון הזה אנחנו מרגישים איזושהי מציאות וקוראים לה: העולם הזה, שבו אנחנו חיים.
אך אם יש לאדם את היכולת, ההשתוקקות, התנאים להשיג את הרצון להשפיע, הוא מתחיל להרגיש דרך הרצון הזה את המציאות ההפוכה, כמו שנאמר: "עולם הפוך ראיתי". ואז הוא מרגיש שני סוגי מציאות: העולם הישן נשאר, הוא ממשיך להרגיש ולקלוט אותו ברצון לקבל, ונולד עוד עולם חדש, שנקלט ברצון להשפיע.
לרצון האגואיסטי יש המשכיות קיום מוגדרת בתוך האדם, וכל עוד היא קיימת, האדם מרגיש שהוא חי בעולם הזה. הרצון עובר שלושה שלבים: עיבור, יניקה ומוחין, שבהם הוא גדֵל, ולאחר מכן נחלש בהדרגה, עד שנעלם לגמרי. זה מה שקובע את הרגשת החיים שלנו: הלידה, הילדות, ואחר כך ההתבגרות. האדם חי את חייו, מרגיש את עצמו כחי, ולאחר מכן מזדקן ומת, כלומר מרגיש את עצמו כמת, כשהוא מפסיק להרגיש משהו ברצון לקבל שלו.
אך החיים ברצון להשפיע אינם זמניים כמו החיים הגשמיים. ברצון להשפיע אנחנו מקבלים תפיסת מציאות בלתי מוגבלת, שאינה תלויה ברצון שלנו להשפיע. היא כולה מתפתחת "החוצה", ולא פנימה כמו הרצון האגואיסטי. לכן תמיד יש לנו את היכולת להתפתח, והרצון להשפיע לעולם אינו מסתיים, אינו נעלם ואינו מת. הרי הוא מתפשט ומתרחב באופן אין-סופי וחסר גבולות.
לכן ברצון להשפיע האדם מרגיש את עצמו כחי לנצח. מאחר והמילוי הזה אף פעם לא נעלם, אלא רק מתווסף, הקיום הזה נקרא לא רק נצחי, אלא גם מושלם. אך כדי להכיר אותו, חייבים לעבור סדרה מסוימת של פעולות, כדי לרכוש את הרצון להשפיע, שבו מורגשים החיים הרוחניים.
מתוך שיעור בנושא "הערבות כתנאי לקבלת התורה", 14.03.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לפרוץ אל האנטי-עולם
אם מתחלף ה"דיין"…
להרגיש את המציאות העליונה
