מנטורליזם לריבוי-אלים

האדם אינו יודע באיזה עולם הוא נמצא. הוא נמצא בטבע שזורק אותו ממצב למצב. בחייו הקצרים, שאורכם לא עולה על כמה עשרות שנים, הוא אינו מספיק להבין שום דבר. מה גם, שלפני 150 שנה בני האדם בכלל לא חיו עד גיל שבעים אלא רק עד גיל ארבעים.

והנה, למרות התוספת הכפולה כמעט, אנחנו רואים שעדיין איננו מסוגלים להבין את מהות החיים. בחיפושיה, האנושות עדיין אינה יודעת מה והיכן לחפש. עצם השאלה על משמעות החיים אינה ברורה. מאיפה החיים מגיעים ולאן הם מובילים? האם יש להם מטרה? מה קורה איתנו? הכול מצוי בערפל.

לכן בני האדם נמצאים תחת שליטת הטבע. אף אחד אינו מקבל מלמעלה ספר עם גילויים. אנחנו מגלים הכול בעולם שלנו, והגילויים האלה מרכיבים בנו את ההבנה ואת הכרת המציאות. בנוסף לחמשת החושים, טמונה באדם היכולת לגלות משהו גדול יותר. אך זה קיים בפוטנציאל, ואילו בפועל אנחנו בונים את היחס לחיים ולטבע על בסיס מה שאנחנו רואים. כך מופיעות התיאוריות הפשוטות של הבריאה, מתוך החיים בעולם הזה.

בתחילה האדם התייחס לעולם פשוט כמו לטבע. הוא ראה מבנה אחיד, תמונה אחידה, שבה הכול מקושר הדדית, ושבה גם הוא עצמו קרוב לטבע. זוהי גישה מאוד עתיקה, שבמסגרתה בעצם הכול מובן, מפני שהכול גלוי.

מאוחר יותר החלה החלוקה של תופעות הטבע לטובות ולרעות. האדם הפך ליותר אגואיסטי, הוא כבר לא הרגיש את עצמו כחלק אינטגרלי מהטבע, ואז הוא גילה בתוכו כל מיני היבטים שמצטיירים בעיניו כחיוביים או שליליים. הוא מיין את האלמנטים של השפעת הסביבה, חילק אותם למועילים ומזיקים וכך עיצב את הדימוי על הכוחות הטובים והרעים.

בהתחלה זה היה עימות כללי בין הטוב לרע, ולאחר מכן הם החלו להתחלק להמון כוחות פרטיים עד שהופיעו מערכים ופנתיאונים של אלים. כך האדם, בתוך האגו שלו, התרחק יותר ויותר מתמונת הטבע האחד.

מתוך שיעור על מאמר "השלום" של בעל הסולם, 16.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הצד האחר של "גחמות" הטבע
הניואנסים של שיטת שתי הרשויות
עבודת אלילים