קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
29.1 בוש לאיראן: נתעמת עם מי שמאיים על ארה"ב
30.1 נשיא איראן: ישראל הגיעה לסוף דרכה. "הגיע הזמן לסיים את תיאטרון הבובות של המשטר המזויף", אמר מחמוד אחמדי-נג'אד, וקרא למעצמות המערב להתנער מישראל. בנוסף טען: איראן מתקרבת ל"שיא" גרעיני חדש.
אלה היו שתי כותרות השבוע שהספקנו כבר לשכוח מן הסתם. אבל דווקא האפאטיות הזו ("מה שיהיה – יהיה"), מסמלת בעיני את הפריצה החיובית שעומדת להתרחש. דיברתי על זה קצת היום בהרצאה שלי בבית קבלה לעם, והסברתי את התפיסה של הקבלה לגבי הכוחות שבאמת שולטים בעולמנו. הנה קטע ממנה:
אני אופטימי!(קטע מתוך הרצאה בבית קבלה לעם, 2.1.08. לצפייה בהרצאה המלאה)
על רבי שמעון בר יוחאי וכתביו
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), היה מחברו של ספר הזוהר במאה ה – 2. זהו הספר החשוב ביותר בקבלה ונחשב לספר היסוד ולספר העיקרי בקבלה. רבי שמעון בר- יוחאי חי בתקופה שבין התלמוד והזוהר ונחשב לחוקר גדול של הטבע שלנו ושל העולם העליון. יחד עם זאת, הוא נמנה עם החשובים שבחכמי התלמוד (התנאים), והוא מוזכר בתלמוד כ – 4000 פעמים. הוא שלט גם בשפת התלמוד וגם בשפת הקבלה, בעזרתן הוא תיאר את מערכת ההנהגה העליונה, הנסתרת מאיתנו: אילו עולמות רוחניים ואילו כוחות כלולים במערכת הזאת, איך נולדים בו כל מאורעות ההווה והעתיד, כל החידושים וההתהפכויות, איך משם הם יורדים לעולם שלנו, ובאיזה אופן הם מתגלים בו, בהתלבשותם בחומר של העולם הזה.
בספר הזוהר מוסבר מה הם המעשים שלנו, אשר בעזרתם אנחנו מלמטה משפיעים על כלל העולם. רבי שמעון בר-יוחאי היה המקובל הראשון שתיאר איך המחשבות שלנו, התגובות שלנו על מה שיורד אלינו מלמעלה, עולות חזרה לעולם העליון, פועלות בו, וכך משפיעות על התפתחות המאורעות העתידים לרדת אלינו. לכן ספר הזוהר הוא דבר כל כך יקר לנו, כי הוא מקיף את כל ההתפתחויות האפשריות לאורך כל ההיסטוריה האנושית.
לפני שרשב"י החל בכתיבת הספר, הוא ייסד סביבו קבוצת תלמידים, כך שכל נשמה של כל תלמיד ותלמיד הייתה תואמת למדרגה רוחנית מסוימת בעולם העליון. בסה"כ הם היו תשעה והוא עשירי. התחברותם יחד לנשמה אחת, הייתה בהתאמה מלאה למבנה שלם הקיים בעולם הרוחני, הנקרא "עשר ספירות".
לכן, למרות שרבי שמעון הוא מחברו של הספר, מסופר שם על כל אחד מהתלמידים, בגלל שכל אחד מהם מייצג את אחת מהתכונות של העולם הרוחני. הוא בנה כביכול מנסרה (פריזמה), שהאור הפשוט-העליון, היורד לעולם שלנו, עובר דרכה ונחלק לעשרה חלקים, וכל חלק בו גם הוא מתגלה לנו ב – 10 ספירות.
זאת אומרת, הסיפור עליהם הוא למעשה תיאור על איך התכונות הרוחניות האלה יורדות לעולם שלנו, באיזה אופן עשרת הכוחות האלה מנהיגים את העולם הזה, ובאיזה אופן יכול כל אדם לנצל את הכוחות האלה לטובתו ולמען אחרים.
אבל לא תוכל להשתמש בהם לתועלתך, אם בכך אתה גורם נזק לאחרים. ולהיפך, לא תוכל להשתמש בהם לטובת אחרים בזמן שאתה מזיק לעצמך. בטבע הכול בנוי על – פי עיקרון של הדדיות (הרמוניה) מוחלטת, ואם נדמה לנו שאפשר לעשות אי אלו צעדים אגואיסטים, זה רק בגלל שאיננו רואים את כל התמונה בשלמותה היורדת אלינו מלמעלה.
הכוחות שפועלים לטובת הכלל ולטובת כל אחד באופן פרטי, קשורים ביניהם ויורדים ממקור אחד, לכן אף פעם לא יכול להיות מצב בו יהיה טוב לאחד על חשבון האחר. איך להשתמש נכון בכוחות רוחניים – את זה מלמד אותנו ספר הזוהר.
רבי שמעון בר-יוחאי סיפר, שלא היה יכול לכתוב את הספר בעצמו. את הספר היה אמור לכתוב עבור הדורות האחרונים, ולמסור אותו דרך כל דורות הביניים, כדי שזה יתגלה רק במאה ה – 16. אבל בעצמו לא היה מסוגל להסתיר מדורו את המידע על הכוחות הרוחניים, כי נשמתו הייתה גבוהה בהרבה מכל שאר הנשמות.
לפיכך, כדי לכתוב את הספר הזה בנסתרות, כדי שדורות הביניים יעבירו אותו הלאה, הוא השתמש בתלמידו רבי אבא. תוך כדי שהוא שומע-לומד את ספר הזוהר ממורו, החל רבי אבא בכתיבת הספר, אבל כתב אותו כך שבזמן שהאדם יקרא בו, הוא יקלוט רק את הרובד החיצוני של הספר.
ככל שהאדם עובד על עצמו יותר, כך הוא יותר מזכך את עצמו ומתעלה רוחנית.באותה מידה שהתעלה, הוא נעשה מוכשר יותר להתעמק בספר הזוהר ולהרגיש מה כתוב בו. בהתאם לכך הוא מקבל כוחות רוחניים ויכול לקחת חלק פעיל בהתפתחותו של הכלל.
חוץ מזה, רבי אבא לא כתב את הספר בעברית, כמו שעשו אברהם אבינו ומשה רבנו, אלא בשפה הארמית, שפה שהשתמשו בה באזור פרס (עיראק של היום). הספר מכיל מילים גם ביוונית וגם בלטינית, מילים שהשתמשו בהן בשפת היום יום של אותה תקופה. אבל זה לא המעיט בערך הספר במאומה. אלא בצורה הזאת רצה המחבר להסתיר את החלק הפנימי שבספר, על-ידי זה שהקנה לו עטיפה לא מושכת.
כדי לכתוב את ספר הזוהר, רבי שמעון בר-יוחאי הסתתר יחד עם בנו רבי אליעזר במערה בפקיעין, שבצפון הארץ . כך הם ישבו במערה 13 שנה. הם ניזונו, כמו שמספר המדרש, מעץ חרוב, ושתו מים ממעיין סמוך. בגדיהם נקרעו וכדי להישאר מכוסים בזמן הלימוד, הם טמנו את עצמם בחול. במהלך היום כשנמצאו בתוך החול, למדו ובררו את כל מה שנכתב אחרי כן בספר הזוהר.
כשחלפו להן 13 שנה, רבי שמעון בר-יוחאי יצא מהמערה עם בנו, וקיבץ סביבו עשרה תלמידים. הוא לימד במערת ה"אידרא רבה", והעלה אותם רוחנית, כל אחד לפי נשמתו. כך רשב"י בנה כלי רוחני משותף, שבתוכו הרגישו את מבנה העולם העליון, השורש הגבוה ביותר של קיומנו.
הספר נכתב. עם סיום כתיבת הספר, הלך רבי שמעון לעולמו, ונטמן במירון, באזור בו כתב את הספר עצמו. לידו קבור גם בנו, ולא רחוק משם קבורים יתר תלמידיו.
עוד בחייו של רבי שמעון בר-יוחאי, הספר נגנז מיד כשכתיבתו הסתיימה. וזאת – כי האנושות ככלל והעם היהודי בפרט, עדיין לא היו באותה דרגת התפתחות, שאפשרה להשתמש בספר הזוהר בצורה נכונה, למען מטרה רוחנית, לטובת האדם והעולם כולו.
ספר התורה, ספרו של משה רבנו, גם הוא מספר רק על עולמות רוחניים – אך בגלל שהיה כתוב כך שכל העם היה יכול לקרוא בו, וכל אחד היה יכול להבין אותו בדרגה הגשמית שלו, ולקיים את כל מה שכתוב בו – התפשט הספר בכל העולם.
אך משה רבנו התכוון לקיומם של חוקים רוחניים. כדי שאדם המקיים חוקים רוחניים, יוכל לכוון כלפיו את כל מקורות האור של היקום כולו בצורה הטובה ביותר. אבל גם אדם שאינו יודע קבלה, ושאינו נמצא במגע עם העולם הרוחני, ומקיים מצוות בצורה הפשוטה המקובלת, כן משפיע על התפתחותו האישית ועל התפתחות האנושות כולה.
בגלל הצורה המוצפנת "הפשוטה" בה נכתבה התורה ("פשוט" – מפני שאדם שקורא, נדמה לו כי זה פשוט – ומובן), התורה לא הייתה צריכה להיגנז כמו ספר הזוהר, אלא יכלה להתגלות ללא כל מסתור, ובלי שהיה צורך להעביר אותה בסתר ממקובל למקובל.
רבי שמעון בר-יוחאי הורה לגנוז את ספר הזוהר עוד בחייו. למעשה, הוא זה שחיבר אותו והסתיר אותו כאחד. אך הרבה מחלקיו נעלמו. כעבור 500-600 שנה נמצא הספר במקרה: חכם אחד בקש מתלמידו שיביא לו מזון מהשוק. וזה הביא לו משהו עטוף בנייר. החכם פתח את החבילה ונדהם לראות שהעטיפה היא כתב – יד עתיק.
החכם החל ללמוד את כתב היד וראה שכתב היד כולל בתוכו את סודות הבריאה. מיד שלח את תלמידיו חזרה אל השוק. הם התחילו לחפור בתוך כל ערמות האשפה ולהוציא משם את כל שאר הדפים, שהיו שם בכמות גדולה מאוד. כך הם אספו יותר מ – 2700 פיסות ניר, מאיזשהו ערבי. הערבי, שהגיע לארץ-ישראל אחרי מסע בגמלים באזור נהרות הפרת והחידקל, מצא את הקרעים האלה, וחשב להשתמש בהם כדי לארוז בהם את תבליניו. וכך למעשה התחברו להם קטעים של ספר עתיק, ספר הזוהר.
המקובל משה דה – ליאון היה הראשון שהוציא לאור את ספר הזוהר במאה ה – 13 בספרד. אך יש רבים שטועים – וחושבים שמשה דה – ליאון הוא מחברו של ספר הזוהר.
"ספר הזוהר" כלל בתוכו הרבה ספרים. הוא לא הכיל בתוכו רק פירושים ומפתחות לתורה, אלא גם כלל בתוכו פירושים לספרים אחרים כמו ספרי הנביאים, והסברים קבליים למשנה ולתלמוד. לכן מה שקרוי היום "ספר הזהר", הוא רק חלקים ממנו. זהו ספר לא גדול, שיש בו בערך 300 עמודים של טקסט רגיל, שקטן פי 20 מגודלו המקורי. זאת אומרת, שחסרה לנו כמות עצומה של מידע. אבל זה לא כל כך חשוב, כי מאז ועד היום, מתגלים מקובלים חדשים ומספרים לנו על מה שמתרחש בשני העולמות, באיזו צורה העולם העליון משפיע על העולם שלנו ובונה את ההווה ואת המחר שלנו.
חוץ מהפירוש לחמשת חומשי התורה של משה רבנו, לא נשמר כמעט כלום מהפירושים האלה – בספר הזוהר שהגיע לידינו, נשאר רק מעט מן הפירושים לספרים האחרים. אבל זה לא מוריד מערכו של ספר הזוהר, כי גם בצורה שלו עכשיו הוא נשאר המפתח, שבעזרתו נוכל לפתוח את העולם הרוחני.
אחרי רבי משה דה-לאון, שוב נגנז ספר הזוהר למשך מאות שנים, עד תקופת ימי הביניים המאוחרים , זמן האר"י הקדוש. באותה תקופה היו עוד ספרי קבלה חוץ מספר הזוהר, ספרים שנכתבו במהלך אותן מאות. (ההיסטוריה של הקבלה, ראיון עם העתיד)
שלום לך הרב!
אני משתפת אותך בחיסרון הא…ד…י…ר שקיים בתוכי
אני פורשת כנפיים ומניחה את זרע נשמתי בתוכך ובתוך כל נשמות תלמידך המופלאים!!
סוף סוף מצאתי את החיבור הגברי שכל-כך חסר לי כל גלגוליי ויסוריי האיומים .
מצפה אנכי בחיסרון עצום ושמחה אינסופית למחר,
מודה דרכך לבורא על כל ההשקעה העצומה שלך למפעל חיים שיוביל אותנו לאיחוד-אהבה השפעה בעצמה אינסופית
היה מקובל שאמר פעם שאדם בריא לא מרגיש את הגוף שלו ואת האיברים של הגוף, הוא מבצע את העבודה ושקוע בה ולמרות שהוא עושה אותה עם הידיים והרגליים הוא לא מקדיש להם מחשבה והם בטלים כלפי המטרה שלו.
כשמישהו מרגיש את אחד האיברים זה רק כשהוא כואב לו או מסב לו אי נוחות וזה סימן למחלה – גם אם אתה מרגיש עייפות של השרירים זה סימן שלא העלית את המטרה מעל הכל והיא לא מספיק חשובה לך, זה פשוט הסימן עבורך.
ככה צריך להתנהג בקבוצה: אם באות לך פתאום מחשבות על איך אתה נראה, מה אתה תשיג מזה, מה האחרים חושבים עליך, כמה אתה עייף פתאום, למה ההוא לא אמר לך שלום, למה הרב לא ענה על השאלה שלך וכו' וכו' – כל אלה הם סימנים למחלה, מחלת ה"ישות". כשאתה בריא בעבודת השם אתה מבוטל, עושה את הפעולות בקבוצה ובכלל לא עולות בך מחשבה על עצמך.
זה לא שרבים טועים, גם אם הם טועים, הם מסתמכים על מחקרים לשוניים שמוכיחים שבאותה תקופה לא היה כתב כזה, כמו של רבי שמעון בר יוחאי.
וזה מאוד מתמיה, הרב אשלג כותב שרק אדם בדרגה של רשב"י יכל לכתוב את הספר.
מוזר.
אמת ויציב