דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מלחמה נגד אויב "חסר פנים"

מלחמה נגד אויב "חסר פנים"

שאלה: המלחמה האחרונה השאירה באנשים רושם שאנחנו איבדנו שליטה במצב ואיבדנו את היכולת לחיות חיים נורמליים במדינה שלנו. אנחנו התרגלנו לחיות בהרגשה של איום תמידי, בחוסר ודאות, בציפייה לאזעקה ובחוסר יכולת לישון בשקט בלילה.

נראה שהמלחמה הסתיימה, אבל אנחנו מרגישים שלא השגנו שלום, ביטחון ופיתרון לסכסוך הזה. הגיעו להסכם, אבל אף אחד אינו מאמין בו. אנחנו כבר היינו עדים לשבעה הסכמים של הפסקת אש שלא קוימו. אז מי מבטיח שההסכם הנוכחי יתקיים?

גדל הלחץ על ישראל מבחוץ ומתחיל להתרחב החרם עליה. המלחמה הזאת גרמה להפסדים גדולים לכלכלת ישראל, עוררה גל גדול של פיטורים, השאירה הרגשה של חוסר ביטחון וערערה את האמון שלנו בצבא ובממשלה. אז מה קורה לנו ומה אפשר לעשות במצב כזה?

תשובתי: אני מאוד מזדהה עם הרגשת הפחד, החרדה, האכזבה, המרירות וחוסר האונים, ויחד עם זאת, אני מלא הרגשת תקווה וביטחון, כפי שלא הייתה מעולם.

נדמה לי, שהפעם העם שלנו הרגיש סוף סוף את חוסר היציבות במצבו ועכשיו הוא יכול להגיע לדרישה נכונה לביטחון וליציבות, נושאים שהוא קודם לא טיפל בהם ואפילו זלזל בהם.

אני זוכר שמלחמת ששת הימים עוררה בי רגש כה חזק עד שהרגשתי שאני נולד מחדש, שאני יהודי שיש לו מדינה שמייצבת את עצמה בצורה נכונה, הולכת קדימה ובונה את עצמה מחדש. מאותו הרגע אני עשיתי כל מאמץ כדי לעזוב את ברית המועצות לשעבר ולעלות לישראל. מאז שנת 1966 ועד 1974 הייתי מסורב עלייה במשך שבע שנים ונאבקתי על זכותי לעלות לארץ.

הייתה הרגשה שישראל מתקדמת בכיוון הנכון. אבל כאשר עליתי לארץ, אני הרגשתי שהעם נמצא באופוריה אחרי מלחמת ששת הימים. הייתה הרגשה שאנחנו חזקים ולא אכפת לנו מכל העולם. אנחנו היינו כמו ילד שבטוח בעצמו ומתפרע בלי גבולות בתוך ארגז החול.

הניצחון הזה השפיע בצורה שלילית על העם שלנו, ניפח אותו בגאווה לאומית מעבר לכל מידה הגיונית. אנחנו איבדנו כל פרופורציה ויצאנו מאיזון, זלזלנו בגבולות שהיינו אמורים לעצב לעצמנו. היינו חייבים לחנך את העם שלנו, לארגן נכון את החיים בתוך המדינה ומחוץ לה. ובמקום זה, הייתה הרגשה של זלזול, גאווה ועליונות.

אחרי מלחמת יום כיפור לא ניכר על העם שהוא קיבל תיקון כלשהו. לפי דעתי, גולדה מאיר, ראש הממשלה דאז, קיוותה ששני הצדדים יעשו ניתוח רציני מעמיק לגבי היחסים ביניהם כדי להגיע לאיזון ביניהם. אבל זה לא קרה, כי העם נשאר אטום.

כל המבצעים הצבאיים שהיו בהמשך: מלחמת לבנון, הפיגועים, הפיגועים באוטובוסים, השאירו את אותו הרושם של מלחמת ההתשה נגד המחבלים. בנוסף לכך ב"מלחמת המפרץ" היינו חסרי אונים מול הטילים של סדאם חוסיין שנורו עלינו. היו לנו הזדמנויות רבות לחשבון נפש, אבל אנחנו לא ניצלנו אותן.

רק עכשיו, במלחמה האחרונה, לראשונה הרגשנו שאנחנו נמצאים מול אויב שבלתי אפשרי לנצחו בעזרת האמצעים הרגילים. אין עם מי לחתום על הסכמי שלום, כי זאת לא מדינה, אלא כנופיות של מחבלים שאין מה לעשות איתן.

אפשר להילחם ולהיאבק נגד מדינות, להגיע בסופו של דבר לסיכום כלשהו של מלחמה ואז לחתום על הסכם ובזאת להירגע. אז היינו יודעים שההסכמים הללו יקוימו במידת מה וישמרו אותנו במסגרת מסוימת. אבל במקרה הזה אין עם מי לחתום על הסכמים. בוודאי שההסכמים שעליהם אנחנו חותמים עכשיו לא שווים כלום. בהזדמנות הראשונה המחבלים יתקפו אותנו שוב, בלי לזכור על אותו הנייר שעליו הם חתמו.

בנוסף לכך, אנחנו לא חותמים איתם על ההסכם, מפני שאנחנו לא מכירים בחמאס. וגם הם לא מכירים בקיומנו. המלחמה נגד המחבלים היא מלחמה נגד אויב "חסר פנים". היום הם יכולים להבטיח לך הכול, ולמחרת הם יעשו כל העולה על רוחם.

לכן, ללא ספק אנחנו לא נגיע לשום הסכם שלום. הפסקת האש יכולה להימשך מספר חודשים או אפילו שנים, אבל היא יכולה להסתיים כבר מחר. כולם מבינים זאת, גם הם וגם אנחנו. אנחנו נמצאים תחת לחצים מצד האו"ם, ארה"ב ואירופה, אבל הם מבינים שההסכמים הללו אינם שווים כלום, מפני שגם להם יש בעיה עם המחבלים.

לכן הם רוצים להגיע איתם להסכמים על חשבוננו שיאפשרו לאירופה ולאמריקה להתקיים בשקט. הם רוצים להשליך את ישראל כמו עצם לכלבים. ואנחנו צריכים להשתדל לא להיות עצם כזאת, אבל מכיוון שאנחנו תלויים גם באירופה וגם בארצות הברית, מצבנו קשה.

כל התנאים הללו מעוררים בי תקווה גדולה על כך שעם ישראל יתחיל לברר סוף סוף מהו הפתרון ובמה אנחנו תלויים, איזה כוח יכול לעזור לנו והיכן הוא נמצא. ואז אנחנו באמת נבנה את חיינו מחדש.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 427, 28.08.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מלחמה בין טוב ורע
האם אנחנו זקוקים לפרעה המרושע?
הגורל קישר בינינו, וזה בלתי הפיך

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest