קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם נשאר לנו אלמנט הבחירה כשאנחנו שומעים על חוקי העולם האינטגרלי?
תשובתי: לא, הרי כל החוקים אינם תלויים בנו. תאר לעצמך שמתקרבת אלינו חללית עם חייזרים שמודיעים לנו מראש שלקראת בואם עלינו להגיע לערבות הדדית. מי שלא יגיע לכך, לא יינצל. זאת הצורה שבה פועלים חוקי הטבע: הם מתגלים מעלינו באופן פתאומי ומכריחים אותנו להיות מודעים למה שמתרחש.
את תנאי הטבע לא ניתן לשנות. הגענו לשלב שנקרא "מערכת אחת", שהחוק שלה הוא קשר הדדי בין כל החלקים. זה מה שנקרא ערבות הדדית, או במילים אחרות, תמיכה הדדית, השתתפות נכונה בחיים המשותפים, הבנה וכבוד הדדי, חברות. בכל מקרה, זהו חוק שאינו משתנה ואין לאן לברוח ממנו.
אנחנו צריכים לפרסם את זה, מפני שבזה תלויים היום והמחר. הצורך לחיבור לא ייעלם יותר, אלא ילך ויגבר מיום ליום וידרוש מאיתנו את המימוש. מיום ליום המערכת הכללית נסגרת יותר ויותר, הקשר ההדדי נעשה צמוד יותר ויותר, העברת הנתונים בקווי התקשורת בינינו נעשית חזקה יותר, ממשית יותר, אינטנסיבית יותר.
אנחנו נראה את זה יותר ויותר. מי שיבין ויקבל את זה, יצליח בכל מקום בעולם, בכל חברה, בתעשייה, במסחר, בחינוך הילדים – בכל תחום המזל יאיר פנים למי שיצליח להשתמש בצורה נכונה יותר במערכת האינטגרלית הזאת, מי שיהפוך בעצמו להיות אינטגרלי. הוא ירכוש את הגישה הנכונה ואת החשבון הנכון, הוא יערוך חוזים בצורה נכונה, הוא יצליח בכל דבר, כי תהיה בתוכו העתקה, הדגמה של המערכת הזאת שנמצאת מחוץ לו.
היום אין לנו את ההתאמה הזאת ולכן אנחנו נמצאים במשבר: אני בתוכי אגואיסט והמערכת מתגלה לי כבר כמחוברת, ככוללת את כולם. כתוצאה מכך, אינני מסוגל להתייחס בצורה נכונה למישהו או למשהו.
אם כן, הטבע מעמיד אותנו בפני הכרח שלא ניתן לברוח ממנו. אולם בהסברים שלנו בכל זאת צריך לרכך את המסר הקשה הזה. התפקיד שלנו הוא לא לכפות על האדם, לא לעקם לו את הידיים, אלא להקרין לו חום למרות ההכרח להשתנות.
כל התהליך ישתנה לחלוטין אם אנחנו נביא את עצמנו להיות מותאמים למערכת. תאר לעצמך שהעם ינסה להגיע לערבות, להתחשבות הדדית. זה יוליד בנו רצון עצום לעזור להם. הם יהיו כמו הילדים שלנו, ועל אף שהקריאה שלהם אינה מכוונת אלינו, אנחנו נתכלל ברצון שלהם, הוא יקרע אותנו מבפנים ויגרום ל"צירי לידה", ובכך אנחנו נזמין כוח גדול מאוד של אור כדי שנוכל להעביר להם אותו. וכך, גם לנו וגם להם, כבר יתגלה הבורא.
הם עדיין לא ירגישו שזה הבורא, אבל זה לא חשוב. בדרגות הראשונות זה לא מורגש ממש כמו הכוח העליון אלא כאיזושהי הבנה של הטבע ושל הדברים שפועלים בעולם: כיצד אני קשור אליהם והם משפיעים עליי. האוויר לפתע יהיה סמיך יותר והאדם ירכוש הבנה משותפת, הרגשה משותפת עם האחרים, אחדות ללא מילים.
וזהו כבר גילוי. הרי האדם מקבל שכל חדש, רגש חדש, פותח את התפיסה המחודשת שלו ולפתע מתחיל לשים לב למה שלא היה קיים עבורו קודם לכן.
אנחנו נמצאים ממש לפני הכניסה. וזוהי תקופה מאוד מרגשת. אני מאוד מתרגש. הרי דבר כזה מעולם לא קרה בהיסטוריה, והיום מחייבים אותנו לכך. אני מחכה שאתם סוף סוף תגיעו לאן שאתם רוצים להגיע. ויש הזדמנות כזאת גם לכל העולם: היום אנחנו יכולים ממש לקצר את כל התהליך. נקווה שנצליח.
עד עכשיו התקדמנו לא בעזרת השכל שלנו, ולא בזכות ההחלטות הנכונות שלנו, אלא בעזרת הכוח העליון שהביא אותנו לזה. וזה מאוד חשוב.
מתוך שיעור על מאמר שבעל הסולם פרסם בעיתון "האומה", 04.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
תעזור לפרי להבשיל
ידע, לא פקודות
כשהאינטגרליות חודרת לעצמות
