מי צריך חינוך?

האווירה הליברלית חסרת המעצורים מקנה לנו חופש ללא גבולות. אם נרצה בכך או לא, אנחנו אלה שמשדרים זאת לדור הצעיר, שלוקח אותם צעד אחד קדימה ופורק כל עול. בחלק מן המקרים זה עלול לגרום לו לנזק חמור. מהם גבולות החופש שעלינו להציב לילדינו ולנו, ומה הצעד הראשון לכך?

הקסם על ים כנרת התנפץ במהלך חופשת חג הפסח. הסמל הלאומי הפך לטרגי כאשר שלושה צעירים שהגיעו לבלות על חופיה הפסטורליים של הכנרת, נסחפו על מזרן ים וטבעו למוות. מאות המתנדבים והשוטרים שנכחו באזור וסייעו ברוחב לב בחיפוש אחר הנעדרים, נחרדו ממחזה אחד: במרחק של מטרים ספורים ממוקד החיפושים החגיגה נמשכה. צעירים רבים שוטטו עם כוס שתייה ביד, בקבוקי אלכוהול רבים פזורים סביבם, ורובם – כך נראה – היו שיכורים לחלוטין או מסוממים. דודו של אחד הנערים פנה ללב ההורים בריאיון לערוץ 10: "תחזירו את הילדים שלכם, עדיף שהם יבכו יום אחד, מאשר שאתם תבכו כל החיים".

אין צל של ספק, אנחנו אוהבים את הילדים שלנו אהבת נפש, מוכנים להקריב למענם הכול, וכן, מוכנים גם להתפשר מעט כדי שיֵצאו לבלות בכנרת ולשתות כוסית משקה קטנה, אם זה מה שעושה אותם מאושרים. אבל ילדים הם ילדים, ותחת השפעה רבה של בני גילם, ללא כל גבולות מצדנו, אי אפשר למנוע או לצפות מהם לנהוג אחרת. עם כל הכאב שבדבר, הבעיה מתחילה בנו כהורים. החופש, השחרור והמתירנות הם תוצאה של חינוך; כבוגרים שידרנו להם כך, או לפחות נתנו להם לגדול באווירה חסרת מעצורים. נכון, כולנו היינו כאלה, ולמעשה גם אנחנו קורבנות. אבל בדורנו, כשהחופש פורץ גבולות, עלינו להציב מגבלות לפני שיהיה מאוחר מדי.

 להמשך קריאת הכתבה בפייסבוק