קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות מ"ו:
"כי המלכות היא הכיסוי היותר עב, המעלמת על אור א"ס ב"ה, והאור שהיא מעבירה, ממנו ית' למקבלים, הוא רק בשיעור קטן, המיוחס לטהרת "הדומם של גוף" האדם לבד."
האור עובר סינון, הוא נחלש בדרך לרצון ובזה תלוי איזו מדרגה, איזו עוצמה, איזו מידת הקשר הוא נושא. בעוברו דרך ה"מלכות" הוא יכול לקדש את הרצון רק בדרגת "דומם". אדם שמקבל את המאור מה"מלכות" מבטל את עצמו לחלוטין. הוא אינו מסוגל לבצע פעולות עצמאיות, ולחלוטין מבטל את עצמו, בכך שמאפשר לאור לפעול עליו.
אם האור מגיע דרך ה"זעיר אנפין" הוא מקדש אותו עד דרגת ה"צומח", ובנוסף לכך שמבטל את עצמו, מקנה לו יכולת ראשונית לתנועה כללית.
בהמשך, האור שמגיע דרך ה"בינה" מעלה את הרצון לדרגת "חי". עכשיו הוא מסוגל לפעול בעצמו, להוליד מדרגות חדשות ולהידמות לבורא.
ולבסוף, כאשר אדם מקבל אור מה"חכמה", אז כבר אין גבול לֵמה שהוא מסוגל בשימוש עם הרצון שלו, ובכלל, עם כל הטבע שלו, עם הפוטנציאל הפנימי שלו.
באופן כזה, הכול תלוי מאיזו דרגה מגיע האור המחזיר למוטב. אנחנו צריכים להימצא מתחת לדרגה הזאת ולהידמות לה במשהו.
שאלה: במה דרגת ה"צומח" שונה מדרגת ה"חי"?
תשובתי: קודם כל, תמדוד את הגדילה מהתחלה, כלומר, תערוך השוואה עם דרגת ה"דומם". ל"דומם" אין שום תנועה מעצמו, הוא מבוטל לחלוטין על ידי האור ונמצא במנוחה מוחלטת.
מצד שני, בדרגת ה"צומח" הרצון שגדל מסוגל לקבל צורות יותר מתקדמות ולהשתנות.
אבל, את זה עוד צריך להשיג. ולכן דרגת ה"דומם" מתפתחת בכך שנשמרת משינויים. הרצון לקבל משתנה, ואילו האדם שומר על עצמו, על המבנה ועל התכונות שלו. בכך הוא מקנה לעצמו יסוד, יסוד מכל ד' הבחינות שעליו עומד בעצמו, בכך שלא מבטל את הרצון שלו אבל משאיר אותו תחת "מסך" ו"צמצום".
והנה אז, מתוך ה"דומם" שלו, האדם מסוגל לבנות את שלושת הדרגות הבאות: "צומח", "חי" ו"מדבר". הכול בא מה"דומם". לכן בדרגת ה"דומם" אדם כאילו עובר את כל השלבים רק בצורת ה"דומם". ואחר כך בכל שלב ושלב יהיו שלבי "דומם" משלהם, והם כולם יהיו תוצאות של ה"כתר" ה"דומם" שמיוצבים בהתחלה.
מה שנוגע לדרגת "צומח", תחת השפעת האור הוא מסוגל להוליד תנועות עצמיות. במילים אחרות, אם מקודם אני הייתי יכול רק להסתכל על כל מיני מטעמים, בכך שסגרתי את הפה עם היד, כלומר כיסיתי את הרצון ב"מסך", אז עכשיו אני כבר יכול לטעום מעט בעל מנת להשפיע.
ואחר כך מגיעה דרגת ה"חי", שכבר מסוגלת להוליד מעצמה את הצורות החדשות. היא יכולה לנוע, להוציא מעצמה פסולת, להתארגן בקבוצות, אבל רק בהתאם לטבע שלה. היא עדיין לא לוקחת דוגמה מהבורא ופועלת בדומה לתינוק, שבינתיים דרגת ה"חי" מדברת בו.
וכאן מסתתר ההבדל, דרגת ה"צומח" אינה מסוגלת לנוע באופן פרטי, היא אינה מולידה שום דבר חדש ורק מגיבה על השפעת האור העליון. בשלב הזה האדם לאט לאט מתחיל לעבוד עם הרצון לקבל שלו, כלומר לא סתם מצמצם אותו, אלא משתמש איתו בלהשפיע על מנת להשפיע. ומצד שני, דרגת "חי" זה כבר לקבל בעל מנת להשפיע.
ודרגת ה"מדבר" כבר לוקחת דוגמה מהבורא, זה ההבדל מכל השאר. כל העניין הוא דווקא בהידמות לבורא.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 25.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
גדלים על התוספות של הבורא
קשה להיות אדם…
הוי"ה – שלבי גדילת המוח והלב
