מי יכול לעבור דרך ענני הכבוד?

ענני הכבוד הם האור המקיף הכללי שהחזיק את כל העם בדרגה מסוימת של השפעה ואהבה, קשר הדדי, קדושה.

טבעי הדבר, שמקומו של אותו החלק של העם שנקרא "ערב רב", יהיה מחוץ לו, מפני שהם השתוקקו לשרת סביב אוהל המועד ובתוכו, אבל רק למען עצמם כך שכל הזמן חטפו לעצמם מהמקורות הרוחניים.

עד היום לחלק הזה של העם נשארו אותן התכונות, וכל החיים שלהם בנויים על גניבות רוחניות קטנות. לכן הם לא יכולים לעבור פנימה דרך ענני הכבוד שמרחיקים אותם, כי הם הרי תכונת השפעה, הקרבה עצמית, אהבה כלפי אחרים. וכשהערב רב רואים שצריך לעבוד למען האחרים, הם מיד נדחים מזה, הם לא משתוקקים פנימה. וזה המסך המגן.

האדם לא צריך להגן על דבר, הוא פשוט יודע שאם הוא יכנס דרך הדלת הזאת, הוא יצטרך אוטומטית לחשוב רק על אחרים ולא על עצמו, לא על המשפחה, לא על שום דבר אחר! האם הוא מסכים לשנות לגמרי את הכוונה הפנימית שלו?

כשאדם מתקרב לעבודה רוחנית, הוא רואה שזה מפחיד יותר מאשר להישרף באש, מפני שלקפוץ לתוך האש זה אומר למות. לעבוד כל רגע בחיים למען אחרים, זה יותר גרוע עבורו ממוות, וזה דוחה אותו. רק האור יכול לבוא ולתקן ולשנות את הכוונה של האדם.

שאלה: האם תפקידו של עם ישראל זה להתקרב לענני הכבוד ולהיכנס פנימה?

תשובתי: לא, אנחנו בינתיים לא נמצאים במחנה וצריכים ליצור אותו. התפקיד שלנו זה התקרבות בינינו. כמובן, שאפשר לומר שהדרך לזה פתוחה לכולם תמיד. אבל בעם שלנו ישנם כאלה חלקים, שיבואו לזה מהר יותר מאחרים, למרות שהדרך פתוחה לכולם ואין לנו שום מכשולים חוץ מהבעיות הפנימיות שלנו.

אותם אנשים שמסכימים לבצע את הרצון של הבורא, אבל רק למען עצמם, כדי שיהיה להם טוב גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, נקראים ערב רב, והם לא יוכלו לבוא מהר למצב החדש. הם יבואו אליו אחרונים, רק כשכל העם יעבור לתכונת ההשפעה והאהבה, לתכונת האיחוד והערבות הדדית, זה ישפיע עליהם והם יתוקנו תחת השפעת האור המקיף.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 24.12.2014