מה עדיף: תיאוריה או פרקטיקה?

שאלה: באיזו צורה עדיף להתחבר ללימוד הטכני של חכמת הקבלה? מה חשוב יותר: הכוונה או המאמץ להבין?

תשובתי: הלימוד הטכני של חכמת הקבלה ללא הביצוע המעשי לא ייתן שום דבר. אתה לעולם לא תוכל לזכור משהו. וגם אם תזכור פרטים כלשהם, זה לא יעזור לך במאומה, לא ימלא אותך, לא יעלה אותך. רק העבודה הרוחנית מסוגלת להעלות אותנו.

אנחנו לומדים את כל המבנה של הבריאה רק כדי לנסות להבין אותה מעט ולקבוע מה חשוב לנו. חשוב לנו למשוך את האור העליון, להתמלא באור החסדים ולעלות מתוך עולמות בי"ע לעולם האצילות. את זה אפשר לעשות רק כשמתחברים. לפי מידת החיבור בינינו, אנחנו עולים לזו"ן דאצילות ושם אנחנו נכנסים תחת השפעתו של אור התיקון.

השרטוט הזה נחוץ רק כדי לשכנע אותנו לבצע יחד את הפעולות הנחוצות. ואז יתבצע התיקון. כתוצאה מכך, כל אחד מאיתנו יראה וירגיש את עצמו בתוך כל המערכת הזאת. הוא יראה אותה בצורה ברורה ויתמצא בה בקלות. השרטוט הזה הוא הקשר בינינו. אך אם לא נשתדל להתחבר בינינו, לא נגלה אותו. כי העולמות הם מה שנמצא בינינו.

במילים אחרות, על ידי הנטייה להגיע להשתוות הצורה זה עם זה, בערבות הדדית, אנחנו מגלים את העולמות, ובעולמות – את האור. האור הכללי שמתגלה – הוא הבורא.

מתוך השיעור הווירטואלי בנושא "יסודות חכמת הקבלה", 30.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לעבור דרך המחסום – על פי השרטוט או בלעדיו?
הידע שמצטבר בלב
בואו נרצה שהכתוב יתממש!