קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
משהו שהגיע אלי:
קבוצת מדענים הציבה חמישה קופים בכלוב. במרכז הכלוב הציבו סולם ועליו ערימת בננות. כאשר קוף מסוים עלה על הסולם כדי לקחת לו בננה, המדענים שפכו מים קרים על הקופים שנשארו על הקרקע.
לאחר זמן מסוים, כל אימת שקוף כלשהו נסה לעלות על הסולם, היו אוחזים בו שאר הקופים או מונעים את עלייתו לסולם באלימות.
במשך הזמן הפסיקו הקופים לעלות על הסולם למרות הפיתוי של הבננות.
ואז המדענים החליפו את אחד הקופים. הדבר הראשון שהוא נסה לעשות היה לעלות על הסולם, דבר שנמנע בנחרצות ובמהירות על ידי שאר הקופים אשר הכו אותו. לאחר מספר ניסיונות כואבים הפסיק הקוף המצטרף לחבורה לנסות לעלות על הסולם.
המדענים החליפו קוף נוסף אשר נסה לעלות על הסולם כקודמיו. הפעם השתתף הקוף הראשון שהוחלף בהכאת המטפס בהתלהבות רבה.
החלפת הקוף השלישי חזרה על אותו ריטואל, ובהדרגה הוחלפו שני הקופים הנוספים עד שלבסוף לא נותר אף לא קוף אחד מהקבוצה המקורית.
המדענים נותרו עם חמישה קופים שלמרות שמעולם לא ספגו מקלחת מים קפואים המשיכו להכות בכל (!!) מי שנסה להגיע אל הבננות.
אם היה ניתן לשאול אותם למה (!!) הם מכים את כל מי שמנסה לעלות על הסולם, קרוב לוודאי שהתשובה הרצינית הייתה: 'לא יודע – ככה זה היה מעולם…'
מה זה מזכיר לכם?
שלום לכבוד הרב, ותודה לאלוהים שפגשתי אותך.
זה מזכיר לי, שרוב הפחדים שהיו להורי, כגון פחדים בראותיים, כלכליים, פחד מהמוות ואחרים עברו אלי, למרות שחיי טובים בהרבה מהחיים שהיו להורי. לצערי למרות שנסיתי לעקרם מתוכי, הם קיימים בחיי ומתממשים בפיזית במידה יחסית קלה יותר.
נולדתי בירושלים בשנת 38 כשלעתים קרובות לא היה מה לאכול בבית, כשעדין לא היה חשמל, ולא מים זורמים. וכל המשפחה, חמש נפשות גרנו בחדר אחד עם שרותים משותפים לכל השכנים. ולמרות מצבי הטוב, אני חשה את אותם הפחדים שהיו להורי.
תודה
נתניה בר-שלום
שלום לרב לייטמן
אמרת שאין שדים ורוחות בגשמיות אבל אני שמעתי סיפור של קרוב משפחה :
לפני 25 שנים בישוב מסוים בשרון בצריף רעוע גרה משפחה של כהנים ללא אבא ולכן הילדים אפילו לא ידעו שהם כהנים .
יום אחד הילדים הלכו לעשות מצוות קבירת המת בבית הקברות אף על פי שלכהנים אסור להכנס לבית הקברות ובטח ובטח אסור להם להטמא בקבורת המת.
הילדים חזרו הביתה ולאחר זמן מה התחילו לשמוע דפיקות חזקות ונוראיות בצריף שעשוי מפח – כולם יצאו מהבית והתחילו לחפש מה הרעש הזה הרעש לא הפסיק ולפי דברי קרוב המשפחה שלי הם עשו חיפושים ממש נרחבים ברדיוס של מאות מטרים לראות מה מקור הרעש החזק והנורא.
לאט לאט כל אנשי הישוב הגיעו והמשטרה גם אך לא מצאו שום מקור לדפיקות הללו.
לא נותרה ברירה וקראו לרב חכם של המקום – הרב בדק בספריו ושאל אותם מה הם עשו היום ? ברגע שהם סיפרו לו שהם היו בבית הקברות הרב ישר שלח את כולם להיטבל במקווה ואמר כמה ברכות מהספרים ורק אז הרעש נעלם.
אני לומד קבלה 5 שנים ואני לא ידעתי מה להגיד לקרוב המשפחה שלי
התחלתי לשאול אנשים מהישוב ששמעו על המקרה הזה וכולם יודעים על זה והיו נוכחים במקום באותם ימים – לאף אחד אין מושג מה זה כולם אומרים שהיו שם שדים.
אחרי ששמעתי את הסיפור הזה התחלתי לחשוב – אולי באמת יש שדים הרי בקבלה רשום את המילים שדים, רוחות – אז בטח יש אותם בגשמיות כשורש וענף.
הרי המקובלים לוקחים מושגים ומילים מהעולם הזה כדי לתאר את מה שמתרחש ברוחניות .
אני מבולבל לגמרי וחסר תשובה….
בבקשה עזור לי לפתור את הסוגיה הזאת….
שלום לרב לייטמן. על פי דבריך חוכמת הקבלה טוענת שאדם הוא נזר הבריאה וכל היקום נמצא סביבו. האם זה אומר שכדור הארץ נמצא במרכז היקום? אם כן, כיצד הדברים האלה מתיישבים עם גילויי הפיסיקה, כי נראה יש כאן סתירה.
אשמח להתייחסותך
נתניה היקרה,
אשרינו שאת איתנו. יקירתי מכיוון שלכולנו יש פחדים סימן שכך רצה הבורא. עכשיו נותר לנו רק לכוון זאת אליו ועם תקווה בלב נתפלל לישועה ונהפוך הכל לשירה!
לאחר שקראתי את זה, חשבתי על כל מיני הבנות, אבל הכי-עלינו, האנושות…נפלנו מבבל, ומתוך פחד החלטנו לא לעלות שוב לעץ בננות:)
אז עכשיו שותלים עצים מלאכותיים כאן בעצמנו, וכל פעם שמישהו מנסה לעלות לעץ המקורי , נפוצץ אותו במכות
…וכך אנו ממשיכים, עד שיתלחף הדור, ולא יהיה יותר פחד מלעלות לעץ.
סיפור הפיל – מאת חורחה בוקאי
כשהייתי קטן, אהבתי מאוד את הקרקס.
במיוחד אהבתי את החיות, ומכל החיות אהבתי את הפיל.
במשך ההופעה הציג היצור הענקי הזה את כישוריו.
בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהייתה נטועה באדמה. היתד לא היתה אלא חתיכת עץ לא גדולה, ורק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה.
למרות השרשרת הכבדה והחזקה היה ברור לי לחלוטין, שהחיה הזאת שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי, יכולה בקלות רבה למשוך את היתד הקטנה מהאדמה ולברוח.
התעלומה היתה ברורה וגלויה לעין: מה מחזיק אותו שם?
כשהייתי בן חמש או שש, עדיין סמכתי על חכמתם של המבוגרים, שלשאלתי ענו, כי הפיל לא בורח משום שהוא פיל מאולף.
שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא מאולף, אז למה צריך בכלל לקשור אותו?
לא זכור לי שקבלתי תשובה הגיונית.
עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד, אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם, שידע את התשובה:
"הפיל לא בורח כי הוא קשור ליתד מאז שהיה צעיר מאוד."
עצמתי את עיניי ודמיינתי את הגור הקטן, רגע אחרי שנולד…
אני בטוח שאז הפילון דחף, משך, הזיע ועשה הכל להשתחרר, אבל לשווא!
היתד היתה חזקה ממנו.
אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים, כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר, וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו.
עד שהגיע היום, יום איום ונורא בחייו של הפילון, שבו השלים עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו.
מוסר השכל – ולא לפילים בלבד!
הפיל הגדול והחזק הזה שאנחנו רואים בקרקס,
לא בורח – כי הוא מאמין שהוא לא יכול.
הוא זוכר את אי היכולת שלו, את תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד.
הדבר הכי נורא הוא שאף פעם לא הטיל ספק של ממש בתכונה זו.
הוא אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש…
הסיפור עם הקופים מזכיר לי שלשה דברים:
דרגת הצומח – היחיד נוטה אחר החבר'ה מבלי לפתח דעה משלו.
לגבי המכות , אני נזכרת – שבכל פעם שאנו הולכם כנגד אחד מחוקי הטבע, אנו חוטפים מכות.
ולגבי התנהגות הקופים: אני רואה בזה דוגמא לחינוך הבהמה שבנו, לא בסגנון של: "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה…" , אלא יש ביכולתנו לבצע צמצום, במידה ונתעלה מעל הגוף הזה ונשתמש בו אך ורק על מנת שיפעל, לא מעבר לזה.
כבוד הרב, הספור מזכיר לי את רוב אוכלוסית העולם.
עצוב מאוד.
כולי תקווה שבמקום פחד נשתול ונגדל את האהבה.
זה מה שקורה היום עם דתות שמגבילות את האנושות מלחקור ולשאול שאלות, ואם מישהו מעז לסתור את הדוגמות שלהן (הקבלה) ישר תוקפות ומעוררות זעם.
זה מזכיר לי את השאלה ששאלתי על החתולים שכנראה רצו להציל את החתולה שהייתה לי בקרטון, ושאיתה הגעתי במטרה למצוא וטרינר……תסלחו לי, אבל זה כולה ניסוי של למידה אופרנטית בפסיכולוגיה. סתם ניסוי, לא מעיד על כלום. וטוב שכך.