דף הבית / מיתוסים על חכמת הקבלה / מה המשמעות של קיום תורה ומצוות, על פי חכמת הקבלה?

מה המשמעות של קיום תורה ומצוות, על פי חכמת הקבלה?

המצוות שבתורה, אינם אלא חוקים והנהגות הקבועים בעולמות העליונים, שהמה השורשים לכל דרכי הטבע שבעולמנו הזה. ולפיכך מתאימים תמיד חוקי התורה לחוקי הטבע שבעולם הזה. (בעל הסולם, מאמר "החירות")

המצווה הוא סוד הכלי, ובו מלובש האור, דהיינו, שֵם קדוש השייך בפרטיות למצווה הזאת, שזה סוד, נר מצווה ותורה אור. (בעל הסולם, הקדמת פי חכם)

יש תרי"ג מצוות, אשר בכל מצווה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, שהיא כנגד איבר מיוחד בתרי"ג איברים וגידים של הנשמה ושל הגוף. ונמצא, בעשיית המצווה, הוא ממשיך לאיבר שכנגדה בנשמתו וגופו, את מדרגת האור, השייך לאותו איבר וגיד. (הרב"ש, שלבי הסולם, חשיבותה של תפילת רבים)

לשון מצווה, פירוש, לשון חיבור כנודע לשון צוותא חדא. (ר' לוי יצחק מברדיטשוב, קדושת לוי, פרשת וירא)

מצווה הוא לשון צוותא היינו כשאדם עושה מצווה צריך לעשותה בצוותא ודבקות להקב"ה זהו עיקר המצווה. (ר' משה חיים אפרים, דגל מחנה אפרים, ליקוטים ד"ה מצוה)

עיקר עבודת האדם צריך להיות, איך לבוא ולהרגיש טעם בלהשפיע נחת רוח ליוצרו. היות שכל מה שהאדם עושה לתועלת עצמו, מרחיק אותו מה', מטעם שינוי צורה. מה שאין כן, אם הוא עושה מעשה לתועלת ה', אפילו שהמעשה יהיה הכי קטן, מכל מקום נקרא זה "מצווה". (בעל הסולם, שמעתי, י"ב, עיקר עבודת האדם)

האדם צריך להשתוקק לִזְכּות לשכר מצווה, שפירושו, שעל ידי קיום המצוות יזכה להיות דבוק במְצַוֵוה. (בעל הסולם, שמעתי, רכ"ז, שכר מצווה-מצווה)

עיקר שכר מן המִצווה הוא המְצַווה, שהוא הדבקות האלהית והתענוג הרוחני שבעשיית המצווה שהיא בחינת קבלת פני השכינה כי לולא זאת נקרא מצווה ריקה, שהוא בלי חיוּת ונשמה ואינו רק גוף המצווה כנודע ואינו נקרא מצווה רק על ידי התשוקה והדבקות חלק האלקי השוכן בתוכו אל השורש ברוך הוא עִם כל חלקי ישראל… שבלעדי זאת הוא בלי חיות ולכן נקראים הרשעים בחייהם מתים על שם שמעשיהם בלי חיוּת. (ר' מנחם נחום טברסקי, מאור עיניים, פרשת וירא)

בהרגילו את עצמו לקיים את התורה והמצוות לעשות נחת רוח ליוצרו, אז לאט לאט נפרשׁ ויוצא מחיק הבריאה הטבעית, וקונה טבע שני, שהיא אהבת זולתו. (בעל הסולם, מאמר "מתן תורה", י"ג)

אמרו ז"ל: לא ניתנו תורה ומצוות, אלא לצרף בהם את ישראל, שהיא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני המוגדר באהבת זולתו, דהיינו המצווה האחת של ואהבת לרעך כמוך, שהיא המטרה הסופית בתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדבקות ה'. (בעל הסולם, מאמר "מתן תורה", ט"ו)

בזמן שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, אז נקרא מעשה זו "מצווה". (הרב"ש, שלבי הסולם, בעניין השכר המקבלים)

לא די לנו לימוד הנהגת אופני המעשה, כי אנחנו צריכים ללמוד אותם הדברים המביאים לידי הכוונה הרצויה… באופן שעוד טרם המעשה, צריכים ללימודים המצרפין את הגוף שיסתגל לאמונה בה' ותורתו והשגחתו. ועל זה אמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", ולא אמרו בראתי לו מצוות תבלין. כי היצר הרע, החפץ בהפקרות ובפריקת עול, לא יניחהו לקיים המצוות. (בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

אי אפשר אלא בלימוד חכמת הנסתר וההתמדה בכוונה הראויה במעשה המצווה והתורה והתפילה, ואז וודאי יתייחד הקב"ה ושכינתו, וישלים עבודתו… ואם כן אין ראוי להתרשל שום אחד מישראל מהשגת מצווה זו על מתכונתה, כל אחד ואחד כפי כוחו, והנה תחילת הידיעה בכלל המציאויות האלה, ואחר כך כפי גודל הדעת והידיעה, כן יגדיל קיום מצווה זו. (הרמ"ק, אור נערב)

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest