קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
התורה הקדושה שלנו לא נמשכה חס ושלום משכל אנושי, אפילו לא משכל של גדולי החוקרים והפילוסופים, רק שתורתנו היא תורת אמת שנמשכה רק מרוח הקודש ונבואה ברורה של משה רבנו עליו השלום, שעל ידי זה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. (ר' נחמן מברסלב, ליקוטי הלכות, עניין קדושה דסידרא, הלכה ו', ט')
רבים טועים ומשווים את תורתנו הקדושה לתורת המוסר. אולם זה הגיע להם משום שלא טעמו טעם הדת מימיהם. וקורא אני עליהם את המקרא: טעמו וראו כי טוב ה'. והן אמת ששניהם, האתיקה והדת, לדבר אחד מתכוונים, שהוא לרומם את האדם מזוהמת האהבה העצמית הצרה ולהביאו אל מרומי הפסגה של אהבת זולתו. אולם, עם כל זה, רחוקים הם אחד מהשני, כרחוק מחשבת הבורא ממחשבת הבריות. כי הדת נמשכת ממחשבותיו של הבורא, ותורת המוסר באה ממחשבות בשר ודם ומניסיונות החיים שלהם. וע"כ ניכר ובולט ההבדל שביניהם, הן בכל הנקודות שבבחינות השימושיות והן במטרה הסופית. (בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה")
המטרה של תורת האתיקה היא לאושרה של החברה מבחינת ביקורת התבונה המעשית, הלקוחה מניסיונות החיים, אשר בסופו של דבר, אין המטרה מבטיחה לעוסק בה שום התעלות למעלה ממסגרת הטבע. ואשר ע"כ, המטרה הזאת עדיין לא יצאה מכלל הביקורת, כנודע, כי מי יוכל להוכיח ליחיד את מידת הטוב בעדו בצורה סופית כזו, שיהיה מוכרח למעט דמותו בשיעור של משהו, בשביל אושר החברה. מה שאין כן המטרה הדתית מבטיחה את האושר של האדם עצמו העוסק בה. כי בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבקות, שהיא השוואת הצורה ליוצרו, אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב של השפעה לה' והשפעה לבריות. (בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה")
העסק עפ"י שיטת תורת האתיקה נתמך על יסוד של מציאת חן בעיני הבריות. ודומה דבר זה כדוגמת שכירות המשתלמת לבסוף. ובהתרגל האדם לעבודה כזו, הנה לא יוכל להתעלות גם במדרגות המוסר, כי כבר רגיל הוא בעבודה כזו, המשתלמת היטב מהסביבה, המשלמים בעד מעשיו הטובים. מה שאין כן בעסק של תורה ומצוות לעשות נחת רוח ליוצרו, בלי שום קבלת פרס, הרי הולך ומטפס על דרגות המוסר ממש כפי שיעור העסק, שהריהו נעדר מכל תשלום על דרכו. ופרוטה לפרוטה מצטרפת לו לחשבון גדול, עד שקונה טבע שני, שהיא ההשפעה לזולתו. (בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה")
הכרת הרע והטוב המתפתחת בנו ע"י תורת האתיקה בעת השימוש, יש לה יחס רלטיבי להצלחת החברה. מה שאין כן הדת, אשר דבר הכרת טוב ורע המתפתחת בנו מתוך שימושה, יש לה יחס רלטיבי אל ה' לבדו, דהיינו משינוי הצורה מהיוצר, עד להשוואת הצורה אליו שנקראת "דבקות". (בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה)
